הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

29 מרץ, 2015 פורסם ב במה חופשית, כתבות מומלצות
אין תגובות

לקראת סיום

מורן סרוסי תסיים את לימודי התואר הראשון שלה בסוף הסמסטר.

לקראת סיום היא חולקת עמנו כמה תובנות על התקופה באורנים.

מורן סרוסי

אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, אבל נשאר לי עוד סמסטר אחד של לימודים לתואר הראשון. הזמן עבר כל כך מהר, ואני ממש זוכרת את הימים והסמסטרים הראשונים, שבהם דאגתי מעט, חששתי הרבה וגם הייתי נלהבת מדי. היום אני יכולה לומר שאני יוצאת מהלימודים לגמרי אחרת מכפי שנכנסתי אליהם.

לקראת סיום לימודיי (אלו עדיין לא מילות פרידה, אלא יותר סיכום), אני מנסה לחשוב על העבר שלי, על איפה הייתי ואיפה אני היום. מנסה להיזכר איפה הייתי בשנות לימודיי בחטיבה ובתיכון. במה עסקתי אז ובמה היום? איך זה שלא עניין אותי בשנים האלו דבר מלבד הציונים שלי? איך זה שפתאום השתניתי? או לחלופין, איך זה שהגעתי למקום לימודים שנחשפו בו הכוחות החבויים בי?

אני זוכרת שבסיום לימודיי בתיכון, היה לנו ספרון אישי שהבנות כתבו בו דברי סיכום ופרידה זו לזו. אחת החברות כתבה לי במילים האלו: "דיר באלק אם תלכי להיות מורה או גננת, אל תסתפקי בזה. יש לך יכולות הרבה יותר גבוהות מאלו". מסתבר שדווקא בחרתי להיות מורה. איני רואה במקצוע הזה מקצוע פחות כלל, אלא מקצוע בעל חשיבות רבה, יכולת, כוח ואפשרות לשינוי. אני מאמינה מאוד בחינוך וחושבת שבתור מורה אוכל להשפיע רבות.

עם זאת, אני גם חושבת לעצמי, מה גרם לכך שבנות רבות ממגזרים שונים (בתי ספר דתיים ובית הספר שלי) בחרו ללמוד חינוך והוראה? ייתכן שבית הספר לא הציב לנו רף גבוה יותר מאשר רף זה? הייתכן שהוא ייעד אותנו מלכתחילה לתפקידים האלה?

אני חושבת שייתכן שבחינוך הדתי מעצימים את דמות המורה והמחנכת עד כדי כך שרבות מהבנות רוצות לשאוף ולהידמות למחנכות שלהן. זה דבר טוב כמובן, ואני יודעת להעריך חינוך טוב, וחושבת שהחינוך הממלכתי דתי מחנך לערכים ראויים וטובים.

עם זאת, אני חושבת שהחינוך הדתי חייב לעודד את בנותיו לשאוף להגיע למקומות הגבוהים ביותר במדינה ובחברה – בכל תחום. החינוך הדתי מעניק הרבה לבנותיו, אבל כנראה לא מספיק. הייתי שמחה אם היו מחנכים את הנערות הדתיות שמשפחה וזוגיות הם ערכים חשובים, אבל חשוב גם להשפיע על החברה ועל המדינה במקומות גבוהים כמו בפוליטיקה, בתקשורת, בניהול חברות, בעריכת דין, בחינוך ועוד.

ביני לבין עצמי אני תוהה מה קרה כאן: איך קרה שבמקום שבו הייתי אמורה להרגיש שונה ואף זרה, דווקא כאן פרחתי פתאום, דווקא כאן קיבלתי פתאום את ההעצמה שהייתי זקוקה לה במשך השנים. דווקא כאן יכולתי למצוא את התחומים שאני קרובה אליהם ולנסות להשפיע בהם. אין לי תשובה לכך.

אין ספק שמכאן אני יוצאת מורן אחרת. אני מקווה שבעתיד אמשיך להיות אקטיבית למען דברים שחשובים לי, שאמשיך לפעול למען שינוי בחברה, בעולם ובתפיסות של אנשים כלפי החריגים בחברה, ואמשיך לחוש סיפוק בעשייה שלי.

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>