אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

תומר באליק בן 37, חי בקיבוץ העירוני משעול נצרת עלית, מנהל מועדון נוער, סטודנט במסלול מל"ח וגיאוגרפיה

גדלתי בנתניה והייתי חניך בתנועת הנוער העובד והלומד. יצאתי לשנת שירות, ואחרי הצבא התחלתי לעבוד עם נוער בסיכון בבית ספר עמל בטבריה. מהרגע הראשון התאהבתי בנערים ובסוג העבודה. הרגשתי ניצוץ פנימי מתעצב ומתעצם בכל יום שעובר. מאז, הבנתי שהיעוד שלי הוא עבודה עם נוער ובמיוחד עם נוער בסיכון.

הקמתי לפני חמש שנים מועדון נוער שמשלב את כל פסיפס הנוער בנצרת עלית: נוער ערבי ויהודי ונוער במצב סוציו-אקונומי מהנמוך לגבוה. בהתחלה, באמצעות עבודת שטח גייסנו חמישה עשר חניכים מהרחוב. גדלנו כל שנה, ולפני שנתיים עבר אלינו המחנה התנועתי. לא קל לשלב נוער מרקע שונה שלרוב לא מתחברים גם בבית הספר. לאט לאט הגיעו חניכי המחנה לפעילות המועדון הפתוח, וחניכי המועדון הצטרפו למחנה. היום בית החינוך מונה כשמונים חניכים שעוברים פעילות רוב ימות השבוע. נוצרו חבריות שלא האמנתי שיצליחו. תרבות הנוער מתפתחת בצעדים קטנים ומדודים, לפעמים צעד אחד קדימה ושניים אחורה, כמו טנגו. אני מסתכל על העשייה שלנו והלב שלי מלא אושר. אנחנו מצליחים לגרום לשינוי ענק בקרב הילדים, ולתת להם מענה שכמעט שום מקום אינו מצליח. חוץ מהפעילות בערב אנחנו מלווים את החניכים לצו הראשון שלהם בצבא. מספר מהם שכבר התגייס באים עדיין להיפגש ולשוחח. כל ילד שצריך ליווי אישי מקבל מתנדב צמוד שידאג לכל צרכיו.

התחלתי השנה ללמוד במסלול מל"ח וגאוגרפיה. לא ידעתי בדיוק למה אני נכנס, אבל ברגע הראשון הבנתי שאני חלק מקבוצה מיוחדת מאוד. כל אחד מחברי למל"ח עוסק במשהו נפלא מתוך ראייה כי הם באמת משנים את העולם במעשה האישי שלהם, וזה נפלא. חשבתי לעצמי אילו כלים כבר אוכל לפתח כי אני כבר שנים בשטח ומלא ניסיון. הלימודים מפגישים אותי עם מרצים או אולי נכון יותר לקרוא להם מחנכים שמאתגרים ומוסיפים לי כלים והסתכלות קצת אחרת על התחום ועל עצמי.

החלום הגדול ביותר שלי הוא להמשיך לחנך את הנוער ו"לשכפל" את בית החינוך לערים נוספות בארץ, ולהמשיך להאמין שמעשה מקומי יכול לשנות את העולם ולגרום למהפכה אמיתית בקרב בני הנוער שיהפכו לדור שישנה את המציאות ויצור חברה צודקת ושוויונית יותר.