אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

אהובה חזן, בת 52, נשואה ואם לשתי בנות בוגרות, סטודנטית במסלול מל"ח, תושבת שלומי

בניתי את ביתי על גבעה בחורש בישוב "שלומית" שהוא המשך טבעי למקום שנולדתי ושגדלתי, בהרי הגליל. ממקום ירוק זה תמיד שאבתי עוצמות,  וקיבלתי את ההשראה לכל מה שעיצב אותי כאומנית.

תמיד אהבתי ליצור, לפסל, לצייר ולגעת בחומרים, אך את המפנה המשמעותי בחיי עשיתי בגיל 34 כשהחלטתי ללמוד אומנות כדרך חיים וכמקצוע. הגעתי למכללת הגליל המערבי למגמה "הבין תחומית", ושם קיבלתי את הכשרתי. נחשפתי למורים נפלאים בעלי שם ארצי ונפתח לפניי עולם מסקרן, צבעוני ומאתגר. מרגע זה השתנו חיי.

סיימתי את לימודיי בהצטיינות, וזכיתי להיות מאותם ברי מזל שהפכו תחביב למקצוע, לעבוד וליהנות ולקום בבוקר עם חיוך ואהבה לכל רגע ורגע של עשייה. עם השנים הלכה והתפתחה אצלי המשיכה והתשוקה לאדמה, לטבע הפראי החובק בקרבו שפע אין סופי של חומרי יצירה בעלי גוונים, המשלבים את כל ארבעת היסודות – אדמה, רוח, אש ומים.

בהיותי סטודנטית התקבלתי לתוכנית "קרב", מסגרת חינוכית בלתי פורמלית שתאמה באופן מוחלט לדרך שבחרתי להעביר ידע. אני עובדת במסגרת זו כבר שמונה עשרה שנה. בתחילה בתוכניות אומנות, ובשנים האחרונות הגעתי לתוכנית לימודי סביבה שבה מצאתי את שליחותי האמתית. היכולת לשלב בין האומנות לאהבתי לטבע, סביבה ובעלי חיים, התכנית המעניינת משלבת בתוכה טבע מזדמן, בתי גידול וסביבת חיים. נושא שאהוב עליי במיוחד הוא צפרות, תצפית, חקר, שימור נחלים ותוכנית ייחודית לכיתות ו הנדרשים להשאיר חותם, ואני מלווה אותם בהקמת פסל סביבתי מחומרי מחזור. במקביל יש לי עסק פרטי קטן, ליווי קהילה בהקמת מומנטים בפיסול סביבתי. במהלך השנים הצגתי בתערוכות רבות במסגרות שונות בארץ ובעולם, ומציגה זאת גם היום. הנושא שמרתק אותי היום יותר מהכול הוא נושא איכות הסביבה ואקולוגיה. מטרת העל שלי היא שימור כדור הארץ.

תמיד חלמתי ללמוד באקדמיה, אך החיים, העבודה והיצירה מנעו ממני מלקחת את ההחלטה האמיצה. שמעתי על תכנית מל"ח, והרגשתי שהיא בדיוק בשבילי, כי רק עם רכישת כלים חינוכיים מקצועיים טובים אוכל להוביל לשינוי תודעה בקהילה. לא די בפרויקט מקומי להבנה שתגרום לשינוי גישה, ולחנך לשימור איכות הסביבה. וכך, אזרתי אומץ בתחושה שאם לא עכשיו אז אימתי. טוב ונכון היה לו עשיתי זאת לפני עשר שנים, אך את הנעשה אין להשיב. היום אני רתומה עם רצון עז ומוטיבציה גדולה לכבוש את היעד הזה כמו שכבשתי יעדים רבים. למרות שההר הזה נראה גבוה מכולם, אני מוכנה לטפס את כל הדרך עד לתקיעת היתד בפסגה. אשמח לכל יד שתתמוך ושתושט לעברי, וכמה טוב שכבר אוחזת במספר זוגות ידיים כאלה. תודה.