אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

תמי, סטודנטית של תכנית מל"ח ומקרא

נולדתי במקסיקו לאימא ישראלית ולאבא אמריקאי. גדלתי ב"נוף-ים" הרצליה, ליד הים. כיום גרה במושב כרם מהר"ל. בת 53, נשואה לדודי כך ש"אני לדודי ודודי לי". יש לנו שלושה בנים: נדב(26) דניאל(24)ויובל(22).

בצבא שירתי בגרעין נח"ל המיועד לקיבוץ קטורה שבערבה. אחת התקופות המדהימות והמשמעותיות ביותר בחיי. היינו ניסיון ראשון בנח"ל להיאחזות אזרחית. אזרחנו את ההיאחזות  "שיזפון" (לימים "נאות סמדר"), כשעוד לא היה מים או חשמל ועוד לא היינו על מפת הצבא, חלוצים ממש. מצאנו את עצמנו באמצע המדבר, נתנו לנו כלים ואמרו: "בבקשה, שחקו בקיבוץ ".זכיתי לעבוד בחקלאות או בהשקיה, אחת העבודות שאהבתי ביותר.

אני עוסקת בקרמיקה זה עשרים שנה. לפני עשר שנים, באמצע השנה, הציעו לי להחליף מורה לקרמיקה שנפצעה בבית-הספר המשותף, תיכון "חוף הכרמל". הסכמתי לנסות והדגשתי: "אבל אני לא מורה!". כך עברה שנה ועוד אחת. בעקבות עבודה עם ילדים שכלל לא התחברו לחמר, קיבלתי אישור להוסיף עוד חומרים: צבעים, בדים, צמר, נולים, מסרגות, משחקי חשיבה, חרוזים ופאזלים. בשעה שהדגשתי שוב ושוב: "אני לא באמת מורה!".

כך עברו השנים שבמרוצתן הוזמנתי ללוות "מסע ישראלי" עם כיתות י"א, טיולים שנתיים וסמינרים שונים שבהם התלמידים הבהירו ולימדו אותי: "את המורה אז תחליטי".

כשהציעו לי להיות מחנכת לכיתה י"ב שמחנכה קיבל ניהול בית-ספר אחר, חזרתי והדגשתי "אתם זוכרים שאני לא באמת מורה". או, אז המנהלת הבהירה לי: "תמי. את מורה! אולי לא מוסמכת אבל מורה".

שנתי בתפקיד מחנכת הייתה חוויה מרתקת, קשה ומדהימה. כך, מצאתי את עצמי עם כניסת בית-הספר לרפורמת "עוז לתמורה" עם חובת הסמכה.

במקביל לכניסתי לביה"ס המשותף במעגן מיכאל סיימתי קורס דולות. במשך שנה וחצי התנדבתי בחדר לידה פעם בשבוע, וליוויתי לידות פרטיות. זכיתי להיות נוכחת במאה ועשרים לידות.

עם הזמן חוויתי תחושת משמעות מהעבודה עם הנוער, שעלתה בעצמתה על כל עבודה אחרת. למעשה, כך התחלתי להתאהב במקצוע.

במשך שנים נמנעתי מהאקדמיה בעקבות הישרדות  בקושי את התיכון. שנאתי את המערכת והאמנתי שאיני בנויה ללימודים וסביר להניח שלא אנחל בהם הצלחה.

למעשה, אני במסלול הפוך. הגעתי ל"מכללת אורנים" מתוך מערכת החינוך. סדנת הקרמיקה או בית המלאכה שלי הוא סוג של "אי" בלתי פורמלי בתוך מערכת פורמלית.

כשהייתי בבית-הספר היסודי היו שעורי מלאכה נפרדים לבנים ובנות. למרות בקשותיי החוזרות ונשנות לעסוק בנגרות עם הבנים, נאלצתי להמשיך במלאכה (תפירה סריגה רקמה) עם הבנות. המורה הייתה נוקשה, רעה ומשפילה, דבר שלימים אני חושבת שנטע בי את היכולת לסבלנות אין קץ ללמד כל מיומנות שתלמיד מבקש לרכוש, בזכותה. אילו ידעה שאני מורה למלאכה ודאי הייתה מתהפכת בקברה.

זהו המפגש הראשון שלי עם האקדמיה. אני סטודנטית של תכנית מל"ח ומקרא. מה פתאום מקרא? תמיד אמרתי בליבי שאם הייתי לומדת הוראה, הייתי לומדת להיות מורה לתנ"ך. אחד המקורות הכתובים לסיפור האנושי. יש בו הכול: דרמה ,רומנים, תאווה, פעולה, יצרים, רוח, חומר, חוק ומכשול. יש גם היסטוריה, גיאוגרפיה ושירה באמצעות אבחנות וביטויים נדירים של טבע האדם.

אני סקרנית, אופטימית ואוהבת סיפורים, משחקים ואנשים. מאמינה שדברים לא מתרחשים "סתם" והכול אינו ברור מאליו ושהמפתח להתנהלות טובה בעולם מצוי בתקשורת בין אנשים.

למרות נוכחותה הנדחפת של הילדה שהייתי עם "המון פוטנציאל לא ממומש", שהשקיעה תמיד, אבל לא כל כך הצליחה. בחוויית הלימודים החדשה הזו, אני נוכחת, נרגשת ומסוקרנת לקראת הלימודים ב"מכללת אורנים".

מאחלת שנת לימודים מבורכת ופורייה לכולנו.