אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

 מאת: מורן סרוסי |

במהלך הקיץ עבדה מורן סרוסי במפעל באזור השרון ולמדה על החיים לא פחות מאשר בשנה אקדמית

את ק ׳ הכרתי בעבודה בה עבדתי בזמן החופש  מהלימודים- במפעל באזור השרון. ק׳ היא 'מסמר הערב', הבדרנית הראשית ומספרת הבדיחות הראשית שבכל הזדמנות מספרת בדיחה ושבכל דקה בממוצע נשמעים קולות צחוק מכיוון המכונה שבה היא עובדת. בשל כך, כולם רוצים לעבוד בחברתה.

התמזל מזלי והתחברתי אל ק׳. עבדנו יחד משמרות ושעות רבות, ובאותן משמרות התגלתה לפניי ק' אחרת. לפתע ירד מעטה הבדיחות וקלות הדעת והתגלתה ק׳ שונה, ק׳ עצובה וכאובה שלעתים נראה שהיא איבדה את החשק לחיות.

ק' גדלה באזרבייג'ן  להורים ממעמד סוציו אוקונומי נמוך, אחות אמצעית לשני אחים. כשהגיעה לגיל 20 בעודה לומדת הוראת ההיסטוריה, נפטר אביה ממחלה קשה ולאחר כחצי שנה גם אמה נפטרה. בלית ברירה החליטה להתחתן ולעלות ארצה, כאובה ופצועה.

בארץ ההתאקלמות הייתה לא פשוטה. בלי הורים, בלי בני משפחה, ללא כסף, אמצעים או רכוש, החלו ק' ובעלה לבנות את חייהם מחדש כאן בארץ הזרה.

מהר מאוד מצאה את עצמה עובדת במפעל, יחד עם עוד נשים, רובן עולות מארצות חבר העמים ומאתיופיה, נשים למשפחות קשות יום. נשים שלא בחרו את עבודתן זו. עבודה קשה, סיזיפית וחסרת משמעות אשר חוסמת כל אפשרות להתרומם ולצאת ממעגל הקושי והמצוקה.

בשיחות שלנו היא דיברה הרבה על אובדנות, לעתים בחצי צחוק, אך מהר מאוד הבנתי שהליצן הזה, זה שמספר בדיחות כל הזמן ומתנהג בשיטיון לפעמים, מסתיר מאחורי כל הצחוק הזה סיפור חיים קשה, כואב, שלא אוכל להבין אף פעם, שלא אוכל לשים מולו פרופורציות מתאימות. גם ניסיונות העידוד שלי לא באמת ירגיעו את נפשה הכאובה והפצועה ממכשולי החיים. כמוה, גם סיפור החיים של שאר הנשים העובדות במפעל מרגש, מכאיב ומעורר השראה בו זמנית.

מעולם לא חשבתי שאעבוד במפעל. כולם לבושים אותו דבר, מתנהגים אותו דבר, כל היום וכל יום אותה עבודה ואותן פעולות. אני ממש לא אדם כזה. אני אדם שאוהב, שינויים, חוויות. אך רצה הגורל ומצאתי את עצמי עובדת עם אותן נשים, נשים שאני לא זוכה לראות באקדמיה לצערי. נשים מקסימות, מדהימות, שלכל אחת מהן סיפור חיים מרגש ומעלה מוטיבציה. בחודשים הספורים שעבדתי במפעל שמעתי לא מעט סיפורים על התמודדות, על קושי, על אובדן, על קימה מעפר ועל מלחמה יום-יומית בחיים.

למדתי הרבה יותר מכפי שיכולתי אי פעם לחשוב שאלמד מעבודה במפעל. למדתי על החיים.