אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

 מאת: שירי מנשה |

בשביל מה היינו צריכים עונה חדשה של "יצאת צדיק"? לא הספיקו לנו העונות הקודמות כדי להבין שעלינו לפקוח שבע עיניים, לחפש מצלמות ולעטות על עצמנו מסיכת אזרחים-טובים-לרגע?

ישראלים אוהבים לראות אנשים טובים באמצע הדרך. זאת התרבות שלנו – מעשים טובים עושים לנו טוב על הלב. למה? כי אנחנו במקום שבו כולם עובדים קשה למחייתם, כולם רצים ממוקדי מטרה ולא מסתכלים לא ימינה, לא שמאלה כדי לראות אחרים ואפילו לא למעלה כדי להביט בשמיים. אין שמיים. אלה רק אנחנו ואנחנו צריכים לשרוד, אז ישראלים אוהבים לראות אנשים טובים באמצע הדרך.

בהפקה של "יצאת צדיק" מנסים כבר בפעם הרביעית לרכוב על הגל הזה, אבל ככל שעובר הזמן הוא הולך ומתגמד וכבר הגיע אל החוף והפך לקצף, ועל קצף של גל אי אפשר לרכוב. אז אולי די?

"יצאת צדיק" מראה לנו עד כמה אנחנו מגעילים, רק בשביל להראות לנו כמה נעים להיות טובים. "יצאת צדיק" היא שופר של השלטון, שבמקום לעזור למיעוטי יכולת, לעניים, לילד קטן שמחפש אוכל בסביבת דוכן פלאפל, מפילה את האחריות עלינו האזרחים ומצפה מאתנו לעזור להם; וברור שצריך לעזור להם, אבל למה אנחנו צריכים להיבחן על כך?

ממתי טוב לב מקבל ציון? זה הרי נוגד את התפיסה. טוב לב נעשה מתוך טוב לב ותו לא; לא על מנת לקבל פידבק, לא בשביל שיראו אותנו בטלוויזיה קבל עם ועדה וידביקו לנו חותמת "צדיק/ה". "יצאת צדיק" חוטאת מיסודה לעיקרון הזה של טוב הלב ומשנה את הסיבות לקיומו. אם אנשים מתחילים לעשות מעשים טובים מתוך פחד או מתוך תקווה לחמש עשרה שניות של תהילה בפריים טיים, זה הופך אותנו לחברה פרנואידית, מניפולטיבית ולא ערכית בכלל. מציאות "האח הגדול" הזאת ירדה מהפסים, והיא הופכת אותנו מחברה שנותנת מתוך טוב לב לחברה שנותנת מתוך אינטרס.

באשר לבעלי המקצוע – "אל תלבין פני חברך ברבים", מצלצל מוכר? במסווה של "למען יראו ויראו" משפילה התכנית הזאת אנשים ש"לא התנהגו כמו שצריך" (תשפטו אתם אם המירכאות צריכות להיות כאן או לא). מי שלקח יותר מדי כסף – לגרדום; מי שהגיע באיחור – לגרדום; גם מי שאבחן בעיה באופן שגוי – לגרדום. קדימה, תתנהגו כמו מלכת הקלפים ותערפו את הראש של כולם, בלי לטשטש את הפנים, בלי לתת הזדמנות לתיקון. תנשלו את כל האנשים כולם ממקור פרנסתם בזמן שתשבו בכרס נפוחה ותצפו בתכנית שיצרתם.

תורידו את ההילה, צדיקים אתם לא.