הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

2 יוני, 2014 פורסם ב במה חופשית
אין תגובות

רק רוצים לעזור

farmers-field-1441536-3-m

"הכסף אינו נמצא באדמות הבור שהשבחנו בעמל רב"

מאת: הרן פלג|

ממשלות רבות, לרבות הנוכחית, היו חלק ממגמה של הקפאת הבנייה ב-270 קיבוצים, וכפועל יוצא מכך אלו שנחשבו לבוני הארץ הפכו בשנים האחרונות לאויב. השותפים הנלהבים למגמה זו הם שר האוצר יאיר לפיד, שר הפנים גדעון סער, שר השיכון אורי אריאל ומנהל רשות מקרקעי ישראל בנצי ליברמן. טענה רווחת כנגד הקיבוצים היא שהחקלאים קיבלו אדמות חינם ולא שילמו דמי חכירה על האדמות שהופקדו בידיהם. אך יש כאן ניסיון לספר את ההיסטוריה מנקודת זמן סובייקטיבית. החקלאים שילמו דמי חכירה עשרות שנים לפני הקמת המדינה, ועל כן  הם לא קיבלו אדמות מדינה חינם. נהפוך הוא, הם הגישו למדינה אדמות אלה על מגש של כסף, לאחר עשרות שנות עיבוד, בטרם קמה המדינה. גם אחר כך, הטרקטור והקומביין שלנו מימשו את ריבונות ישראל עד הדונם האחרון, בדמעות, זיעה ודם, בכל מזג אוויר, בזמן מלחמה וגם כשלא היה כבר כוח. אנחנו הקיבוצניקים היינו שם למען המדינה, וכתעלול פוליטי הפכו אותנו ל"אוכלי חינם".

ובכן, נודה ולא נבוש: אנו הקיבוצניקים "תקועים" באתוס החלוצי. אנו תמיד נהיה בכל מקום בשביל לעזור, לתרום, להתנדב ולבנות. במסגרת "התקיעות" הזאת אנו מייצרים כ–40% מהתוצר החקלאי הלאומי וכ–10% מהתוצר התעשייתי. אנו "תקועים" בהובלה בשיעורי הגיוס והשירות המשמעותי בצה"ל. אנו "תקועים" בטיפול במאות חיילים בודדים ובצעירים מהעלייה האתיופית. אנו "תקועים" עם מאות מילדינו המתנדבים בחזית החברתית במסגרת "שנת השירות" בפנימיות, בכפרי הנוער, בשכונות וביישובים. אנו "תקועים" בלב החינוך הישראלי, באמצעות המכללות לחינוך שהקמנו, כגון: מכללת אורנים, סמינר הקיבוצים ומכללת תל-חי. אנו "תקועים" בכל מעשה ציוני אפשרי כי משם אנחנו מגיעים: מהאתוס החלוצי־הציוני.

החקלאות איננה רווחית כפי שמקובל לחשוב, וזאת ניתן לראות על ידי העובדה שבשנת 2013 הכניס קיבוץ בממוצע כ-377 אלף שקל, ירידה של 88 אלף שקל לעומת 2012 וצפויות ירידות נוספות, מה שמשפיע מבחינה כלכלית על הקיבוץ. בנוסף, המיתוס הזה על בניית הוילות לילדי הקיבוצים באזור המרכז הוא מופרך, העובדה היא שרוב הקיבוצים והמושבים אינם באזורי ביקוש, אלא בקצות הארץ, על גבולותיה. הכסף הגדול איננו באדמות הבור, הביצות והטרשים, שהשבחנו בעמל רב. הכסף הגדול הולך למי שמקורב לאותם אלה שנמצאים בשלטון. ופה אולי טמונה ה"תקיעות" שלנו, כי למרות כל זה בעת צרה, אנו נכניס שוב כתף מתחת לאלונקה הלאומית.

הרפו מההגדרה המעוותת המוטחת בנו, בשם "שימושים חריגים" בקרקע. הפרנסה השתנתה. המדינה, לצערנו, קברה כמעט כליל את החקלאות שלנו. אף שאנו נושאים תפילה, כי תשוב ותתמוך בחקלאות כבמדינות המפותחות, הרי שאנו נדרשים עתה לפרנסה חלופית, בעיקר המבוגרים ביננו. הקיבוצים מוכנים להציע רבבות דונמים של אדמות לבנייה – כדי להוזיל את מחירי הדיור בישראל. יש לאפשר לנו לחיות את חיינו, בדרכנו התורמת, ביישובינו הכפריים. יש להניח לנו להתפרנס מהאדמה בכבוד. יש לכבד אותנו כשותפים מלאים לבניין, לקימום וליצירת עתיד המדינה של כולנו.

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>