הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

20 יוני, 2014 פורסם ב חינוך אחר
אין תגובות

טוב למי שמיועד לו

 מאת: נופר אוחיון |

מותו של אסי דיין העלה לסדר היום את השימוש בריטלין, שהפך בקרב חלק מהמשתמשים בו לסוג של סם. וזה שוב העלה את הוויכוח 'עד כמה הריטלין יעיל לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז'. נופר אוחיון מאמינה כי חייבים לשנות את התדמית של הריטלין כי הוא באמת מסייע לאלה שלהם  הוא מיועד

אזכורו האקטואלי ביותר של הריטלין סובב סביב מותו של הקולנוען אסי דיין, שנפטר בשבוע לא מזמן. התמכרותו של דיין לתרופה אינה בגדר סוד, והדיון המחודש מאיר תופעה שכבר הפכה להיות מוכרת במחוזותינו. השימוש בריטלין כסם מעורר, מעין תחליף חוקי לקוקאין, הפך להיות נפוץ בשנים האחרונות והוא שכיח בחיי הלילה העירוניים. הזמינות היחסית של התרופה, נגישותה והעובדה שאין לה תופעות לוואי ארוכות טווח – כל אלו הופכים אותה לפופולרית בקרב מבוגרים רבים.

אלא שכמו כל תרופה, הריטלין מיועד רק למי שאכן נזקק לו, במינונים מתאימים ותחת בקרה והשגחה. בשימוש אחר יכולה תרופה זו לגרום לנזקים ולתופעות לוואי קשות, וכפי שהמקרה האחרון מלמד אותנו – אף למוות. מעבר לנזקים שציינתי, המגמה הזו גוררת נזק נוסף, והוא הנזק ה"תדמיתי" של התרופה עצמה. מטרתה הראשונית של התרופה נשכחת ומיטשטשת, והיום יותר מאי פעם יכולים מתנגדי השימוש בריטלין להניף את טיעון הדגל שלהם: "די לסמם ילדים", ולהישמע.

ייתכן שסיבה נוספת להתנגדות לשימוש בתרופה נעוצה בדימוי שגוי שלה כ"סם הרגעה" שנותנים לילד "המופרע". הדבר רחוק מהאמת. השימוש בריטלין לא הופך את הילד ל"זומבי", מנומנם, אדיש או שום דבר מסוג זה.

ריטלין הוא השם המסחרי של התרופה מתילפנידאט, תרופה פסיכוטרפית לטיפול בהפרעות קשב וריכוז ובהיפראקטיביות. אצל הסובלים מהפרעות אלו קיים חוסר איזון במוליכים עצביים במוח, ואת חוסר האיזון הזה פותרת התרופה.

מכיוון שהתרופה מוגדרת בישראל כנרקוטית, השימוש בה מחייב מרשם מפסיכיאטר או נוירולוג. עם זאת, החל מפברואר 2011 מורשים גם רופאי משפחה לספק מרשם למטופלים מעל גיל 18.

כדי לקבל את המרשם המבוקש מבוגרים רבים טוענים להפרעות קשב וריכוז, בין אם הם סובלים מכך ובין אם לא. זיוף המבחנים, אם בכלל נדרשים כאלו, לא מסובך. וכך הפכו הפרעות אלו ל"מחלה" פופולרית שאיש כבר לא מתייחס אליה ברצינות ונדמה שכל אדם שני לוקה בה.

אלא שעבור הילד שסובל מהפרעות אלו, הן ממשיות מאוד. קשיים יומיומיים, חוויית חוסר הצלחה תמידית, הישגים לימודיים לא מספקים, תסכול ותחושת ערך עצמי נמוכה. השימוש בריטלין מרגיע את הילד ההיפראקטיבי, מאפשר לו את הריכוז והקשב ומספק לו "נקודת פתיחה" זהה לזו של חבריו בכיתה.

אבחון נכון ואחראי של ההפרעות מבודד גורמים כמו שעמום, קשיים עם חומר לימוד מסוים, קשיים רגשיים וכדומה, והילד נצפה גם בסביבות שאינן לימודיות. זאת על מנת להבטיח שאכן מדובר בבעיה נוירולוגית הניתנת לטיפול בעזרת ריטלין. ילד שאובחן כראוי ומטופל בתרופה תחת השגחה הוא בר מזל, לא מסומם.

כמי שפוגשת בילדים האלו בכיתת הלימוד, צופה בהם במהלך היום ורואה כיצד התרופה משפיעה עליהם, אני יכולה רק לקוות שהגישה כלפיה תשתנה. שאנשים יבינו את חשיבותה ככל תרופה, ולא יאפשרו לשימושים האחרים שסופחו לה להאפיל על מטרתה הראשונית, העיקרית.

אני מקווה שכל אחד מהמתנגדים נחרצות לשימוש בריטלין ימצא את עצמו משוחח עם אחד מאותם ילדים המאובחנים כבעלי הפרעות קשב וריכוז, ישמע אותו מתאר את חווית הלימוד המשופרת, יצפה בחיוך של ילד שלא האמין בעצמו ופתאום גילה שהוא יכול ופתאום גילה שהוא כמו כולם.

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>