אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

 מאת: הראל גולדשטיין |

ההשקעה בזרם החינוך הדמוקרטי היא השקעה הכרחית לעתיד, בו נרצה חברה אחראית, חופשית, בוגרת ונאורה

במדינת ישראל קיימת אחת מהקהילות הגדולות בעולם (ביחס לאוכלוסייה) הפועלת למען פיתוח והרחבת החינוך הדמוקרטי. בישראל ישנם כ-30 בתי ספר דמוקרטים, אך רובם הגדול עדיין אינו מוכר ואינו ממומן ע"י משרד החינוך, אלא עצמאית ע"י ההורים. חינוך דמוקרטי הוא זרם בחינוך ההומניסטי, הדוגל במתן חופש בחירה רחב לתלמידים, חופש למידה, ושוויון בין ילדים למבוגרים. התלמידים מרכיבים בעצמם את מערכת השעות; הם רשאים להחליט אם ומתי להיכנס לשיעורים; והם גם מקיימים מנגנונים דמוקרטים פנימיים בצורת וועדות, פרלמנט והצבעות. הוועדות מורכבות מתלמידים וממורים כאחד, ועולות בהן על סדר היום סוגיות בית ספריות, הווי יום-יומי וכל הקשור בניהול שוטף.

בתי-ספר דמוקרטים מתנהלים אחרת ממוסדות חינוך רגילים כמעט בכל היבט, ולו החשוב בהם הוא היחס לתלמיד עצמו. החינוך הדמוקרטי רואה בתלמיד אדם שלם בזכות עצמו, כזה שאחראי לבחירותיו ובוגר מספיק להתמודד עימן. על כן, תהליך החיברות אותו תלמידים עוברים במוסד דמוקרטי שונה מהותית ממוסד רגיל בו התלמיד "סופג" את תכנית הלימודים הקיימת ומתנהל תמיד תחת צל הסמכותיות, השרירותיות, ובתוך גבולות המערכת.

מרשים לראות כי התלמידים בביה"ס הדמוקרטי נאלצים להשתמש בשפה לא שגרתית לגילם וסביבתם – כגון רשות מחוקקת, פרלמנט וכו'. הם עושים זאת לא כי הם מעלים את השיטה הדמוקרטית על נס באיזושהי צורה, אלא כי הם מבינים שלמען המימוש העצמי אליו הם שואפים, עליהם לפעול מתוך מחויבות ומסירות כלפי קהילתם, וכי האחריות על ההתנהלות התקינה של בית הספר ורווחת התלמידים חלה על כולם.

בעיניי חיזוק החינוך הדמוקרטי הוא השקעה הכרחית לעתיד, בו נרצה חברה אחראית וחופשית, בוגרת ונאורה. מניסיוני ודעתי, הכרתי תלמידים שהיו קרובים לסוף לימודיהם בביה"ס הדמוקרטי בחדרה, והיה לי ברור שרוב האנשים שיפגשו בהם (המבוגרים בעיקר) יראו כי גישתם בוגרת ומושכלת בצורה כמעט חריגה. על פי עדותם, הקרדיט על כך מגיע בעיקר לבית ספרם, בו גיבשו מעין אידיאולוגיה פדגוגית משל עצמם.

מוסדות החינוך בצורתן הנוכחית השתנו מעט מאוד מאז המאה ה-18, ולטעמי ראוי שנבחן ביתר תשומת לב את מידת הרלוונטיות שלהם למציאות של היום. בעידן הטכנולוגי והגלובלי, בו התמורות בחברה ובסביבה הן רבות ומשונות, עולה הדחיפות לבחון את יחסנו לפרט ולזכויותיו, ובעיקר להחיל ראייה חדשה זו על מערכת החינוך. מנוי וגמור כי המדינה מתקשה להסתגל לשינויים חברתיים מהותיים ברוח הזמן, וכך היה גם עם אמצעי המדיה החדשים – בתחילה היו איסורים גורפים על שימושם בלימוד הפורמלי, ואילו היום ישנם לוחות חכמים כמעט בכל מוסד חינוכי. בחלק מבתי הספר אף ממריצים את המורים לקיים קשר כלשהו עם התלמידים דרך הרשתות החברתיות. לאור העובדה שהשינוי התודעתי שמאפשר את קיומם של בתי הספר הדמוקרטים רק גובר ומתרחב – הזמן מתקרב בו אנו כחברה ניאלץ לבחור, עד כמה גדול השינוי שאנו מוכנים לבצע בגישתנו כלפי התלמידים, והאם זה שווה את הסיכון.