אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

 מאת: שירי מנשה |

"זה האח שלי", סרטם הדוקומנטרי החדש של חגית רון רבינוביץ' ושל אייל רובינשטיין, חשף בפנינו ביום רביעי האחרון, בהופעת בכורה וברגישות רבה את עולמם של אחים ואחיות לילדים ולילדות הלוקים באוטיזם

אם אתם חושבים לעצמכם עכשיו "עוד פעם אוטיזם" וכבר נמצאים עם הסמן על האיקס – תמשיכו לקרוא. מובטח שינוי, לא בגלל תוכן הכתבה, אלא בגלל תוכן הסרט.

ארבע דמויות מגישות לנו תופעה דרך סיפורן האישי – עידן (17), נריה (28), נויה (8) ואדם (15) – על החיים בצל האח או האחות האוטיסטיים, על הפחד ועל הבושה מעיניים, על הדאגה ועל המחילה התמידית למישהו שלא מבין על מה צריכים לסלוח לו.

דרך עיניהם נחשפים בפנינו האנשים השקופים; אלו שהוריהם עלו מדרגה מעל הבלתי-נראוּת, אך הם עצמם עדיין שם למטה, ולפעמים שקופים גם בעיני הוריהם. רון רבינוביץ' ורובינשטיין מצליחים להביא אל המסך רגשות אמתיים, שנמדדים לאו דווקא בדמעות, כמו שהתרגלנו לקבל אותם, אלא במילים כנות. זהו הישג שכל דוקומנטריסט היה רוצה לעצמו – להגיע לרמת חשיפה כזו עם גיבורי הסרט, לאמת שעוברת מסך בפשטות, בכוחה של מילה.

ב"זה האח שלי" אפילו הסימבוליקה מרגשת. היא מבהירה היטב את הרצון של האחים והאחיות להיות צמח שמקבל מים משל עצמו ובו בזמן את המציאות בפועל, שבה הם בעצם מסתפקים בגבולותיו של עציץ. בכל זאת אין בהם טיפת התרסה, והקַבלה שלהם, הטיפול ה'כמעט הורימי' באחיהם, ראוי להערצה.

רון רבינוביץ' ורובינשטיין לא הסתפקו בהצגת הסיפורים כמו שהם. ביד אמנותית הם יוצרים בין הגיבורים התכתבות. כשנריה מדברת על ילדותה בצל אחיה האוטיסט ועל המחויבות להיות נורמלית ומבינה, היא משתלבת אוטומטית בחייה של נויה בת השמונה. נדמה לנו שאנחנו רואים את העבר של נריה בצורה ויזואלית בחייה העכשוויים של נויה. כשנויה מספרת – בחכמה, במודעות עצמית ובתפיסת מציאות חדה שחסרה אפילו למבוגרים כיום – על היותה בוגרת מאחותה האוטיסטית בהתנהגות אבל לא בגיל, אנחנו כמו מקבלים הוכחה ניצחת לכך שדבריה של נריה באמת קרו, ועדיין קורים, לילדה אחרת. זה נקרא לצלם עבר, משימה בלתי אפשרית שלמרבה ההפתעה הושלמה.

נוצרת התכתבות גם אצל שני הנערים, שאחד מהם הוא בנה של רון רבינוביץ'. הם מגלים בין היתר מיצג אחר של נוער, סבלני ואכפתי, אך גם את אישיותם, שמפנה תמיד מקום לאח הלוקה באוטיזם, שלוקחת אותו תחת חסותה. כשבלי לדעת זה על זה, אחד מהם מספר מה חסר לו ולאחריו השני מודה לאמו על שמילאה את החוסר הזה בחייו – זוהי גאונות!

טלוויזיית איכות מרגשת עד דמעות, שובת לב, מחכה לכם באתר של מאקו, תחת סרטים דוקומנטריים.