הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

10 אפריל, 2014 פורסם ב ספרות ושירה, קולטורה
אין תגובות

כמיהה

 מאת: רואן סלאלחה |
 
נערה שנולדה אל תוך מציאות 
בטעות.
גיבורה שמנסה ליצור עצמאות
בשירות.
חלשה שמתעלמת מהתאבדות
בכנות.
שמורה היא תחת כנף ההזדהות
באי נעימות.
חולה בחברה של התייפייפות 
באי הימצאות.
מוזרה , התאהבה ונפלה
בכבדות.
צרה היא, לעצמה, ללבה
באדישות.
מבטה, מושך. נולדה בת שיחה 
בהתהוות.
מרגישה , הרגש חותך תוגתה
בהתמרדות.
בוכה, מרוב שמחה, ומגודל ההרגשה
בנאמנות.
עייפה, מחוסר המגע ,מהאין כשישנו 
בנחישות.
רצה אליה, מחבקת, מנשקת-
את העיניים, הלחיים
עד המיזוג בפה 
היוולדות.
 
משונה, הכול בגדר מחשבה
אין במציאות.
מפחדת להיות שונה, נבזה
סיבה להתביישות.
 
ומה היא אמרה ? כתשובה -
בין הכמיהה והתשוקה
הנני כלואה , אין אוויר
או פינת אור להנשמה
החושך מקיף אותי בחוזקה
ממשיך לנוע סביבי ללא מנוחה
ואני כנועה , אין במה להיאחז .
את אהבתי מכרתי לתחייה
את חיי אינני רוצה בתמורה
רק הרשו לי למות צעירה 
כי עד הזקנה החמלה לא תסבול-
את גודל אכזבת התחושה
שמעולם ולעולם לא תתממש
בשלמות, בעדינות, במרחב 
או במיטה-
הרשו לי למות צעירה 
והניחו לנפשכם מכל דמעה
הניחו לעצמכם מכל חרטה
הניחו לעצמכם מכל אשמה
הניחו להתנגדותכם כי לא 
היה לכם מנוס
לא הייתה לכם ברירה.
ומה אני או מי 
בסך הכול עוד נערה 
שרצתה לחיות אך בחרה למות צעירה .
 

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>