אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

מתוך האתר של קתרין סוויצר

 מאת: אלה זילברמן |

קתרין סוויצר הייתה האישה הראשונה שהשתתפה במרתון בוסטון, בשנת 1967 תוך קביעת אבן דרך חשובה במאבק המגדרי. רגע לפני הזנקת המרתון השנה, מציירת אלה זילברמן קווים לדמותה ולמאבקה למען שוויון מגדרי 

בעוד כמה שעות תישמע יריית הפתיחה של מרתון בוסטון, אחד מאירועי הריצה החשובים בעולם והמרתון הוותיק ביותר שמתקיים מאז שנת 1897. במהלך השנים נקבעו בו שיאים ונרשמו בו דרמות רבות בהיסטוריה של ספורט הריצה, אבל לעומתם המרתון של 1967 היה גם אבן דרך בהיסטוריה של המאבק לשוויון מגדרי – הודות לאישה אחת בשם קתרין סוויצר.

קתרין סוויצר בת העשרים הייתה סטודנטית לעיתונאות שאהבה לרוץ מרחקים ארוכים מאז שהייתה ילדה. כיום זה נשמע לנו כמו עוד תחביב, אבל באמצע שנות השישים היה מדובר בפעולה חתרנית בעל כורחה. ריצה למרחקים, כמו תחומים רבים אחרים, פשוט לא הייתה עיסוק של נשים על פי חוקי העולם של אז. בתחרויות אולימפיות הריצה הארוכה ביותר לנשים הייתה 800 מטר, והיה מקובל לחשוב שכל מרחק ארוך יותר יפגע בבריאותן וחזותן של האתלטיות הצעירות.

באוניברסיטה בה למדה לא הייתה נבחרת ריצה לנשים, כמובן, לכן קתרין נאלצה להתאמן עם נבחרת הגברים. המאמן, ארני בריגס, לקח אותה תחת חסותו, נלהב מכך שיש בחורה בנבחרת. בין השאר הוא היה מספר לה ארוכות על מרתון בוסטון – מאורע שנחשב מיתולוגי עבור ספורטאים מהענף שלהם – וארני גולל באוזניה סיפורים מהמרתונים בהם השתתף. באחד מאימוני הערב השגרתיים קתרין איבדה את הסבלנות. "לעזאזל עם הדיבורים על המרתון הארור, למה שלא פשוט נרוץ אותו?", היא הציעה.

ארני היה המום מההצעה ופסק נחרצות – אישה לא יכולה לרוץ מרתון, זה מרחק ארוך מדי. אבל קתרין לא ויתרה בקרב הזה, הראשון מני רבים, ושכנעה את ארני להתחיל לאמן אותה לקראת המרתון הקרוב. כשהגיעה העת להירשם, בדקו קתרין וארני את ספר החוקים של המרתון כדי לגלות מה התקנות בנוגע למיגדר. לשמחתם לא היה כל איסור על נשים להשתתף במרתון בוסטון, מהסיבה הפשוטה שאיש לא העלה על דעתו שמישהי בכלל תטרח לנסות. ליתר ביטחון, הם מילאו את הטופס תוך שימוש באות הראשונה של שמה בלבד כדי לא לחשוף את מינה.

לאחר חצי שנה של אימונים נסעו סוף סוף קתרין וארני לבוסטון בתאריך המיועד, 19 באפריל, יום רביעי. הצטרף אליהם טום מילר, מי שהיה אז החבר של קתרין, שכלל לא טרח להתאמן לקראת הריצה כי סבר שאם אשה יכולה לרוץ מרתון, אין שום סיבה שהוא לא יוכל.  נרגשת, מפוחדת והמומה מתשומת הלב שקיבלה מהמשתתפים האחרים, עשתה קתרין את ההכנות האחרונות לריצה. כשהתקדמו לנקודת הזינוק, העיר טום לקתרין בזעזוע "אלוהים אדירים, את עם שפתון!". "אני תמיד עם שפתון", ענתה לו. "מה הבעיה בזה?". טום הפציר בקתרין למחות את השפתון כדי שלא למשוך תשומת לב לכך שהיא אישה, אך קתרין סרבה בנחרצות.

הקילומטרים הראשונים עברו בקלות, תוך קריאות התפעלות מהרצים שהקיפו אותה ונדהמו לראות אישה ביניהם. לאחר כ-7 ק"מ המרתון החל לקבל תפנית. איש זועם בחליפה התפרץ למסלול הריצה. האיש הזה היה ג'וֹק סמפל, ממנהלי המרתון שניסה לתלוש את המספרים מהחולצה של קתרין וצרח עליה שתעוף לכל הרוחות מהמירוץ שלו. כשהוא ממשיך לרדוף אחריה, קתרין ניסתה להתעלם ולהתרכז בריצה על אף סערת הרגשות שגעשה בה נוכח האלימות שהופעלה כלפיה וההשפלה שהרגישה. לאחר כמה שניות טום נחלץ לעזרתה והדף בכוח את ג'וק מחוץ למסלול. כל אותו זמן נסע לפניהם רכב העיתונות (שהתמקם מול קתרין עוד קודם לכן, מעצם היותה אטרקציה) ובו צלמים וכתבים שתיעדו את המתרחש. הם צעקו לעברה שאלות – מה את מנסה להוכיח? האם זו מתיחה? מטעם מי נשלחת? את סופרג'יסטית? לסבית? פצפיסטית? מטיפה דתית?

קתרין לא הייתה אף אחד מהדברים האלו. שנים אחר כך חזרה ואמרה שוב ושוב – "לא ניסיתי להוכיח שום דבר כשנרשמתי למרתון בוסטון. בסך הכל הייתי ילדה שרצתה לרוץ". אבל בשלב הזה, בעודה מנסה להרגיע את מחשבותיה ולהתרכז בצליחת הריצה, היא הבינה שכעת יש אחריות על כתפיה – להוכיח שנשים יכולות לרוץ מרחקים ארוכים. היא נשבעה לסיים את המרתון גם אם תצטרך לעשות זאת בזחילה. את המשך הריצה העבירה בפחד גדול מכך שתסולק מהתחרות או שינסו להתנכל לה כדי שלא תצליח. לאחר כארבע שעות היא סיימה את המרתון והפכה לסמל בעל כורחה. המסע שהחל ב-1967 בבוסטון היה נקודת פתיחה לקריירה ספורטיבית ואקטיביסטית, כשקתרין נחושה להילחם על שוויון הזדמנויות לנשים בספורט ובריצה בפרט. "כשהתחלתי את מרתון בוסטון הייתי נערה," סיפרה בראיון. "בסיום 42 הקילומטרים האלו הייתי אישה בוגרת". עד היום, בעודה בת 66, היא עוסקת בריצה ופעילות פמיניסטית.

אני מעריצה אותה ומודה לה על שעשתה את מה שנראה לעיתים כדבר הרדיקלי ביותר – לעשות את מה שאת אוהבת ושמסב לך אושר מבלי להקשיב לקולות חיצוניים שמפקפקים בך ולועגים לך.

בהצלחה לכל המשתתפות (טוב נו, גם למשתתפים) במרתון בוסטון.