אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

גן הפסלים ע"ש יונה וולך בקריית אונות. צילום: שאולה הייטנר (פיקוויקי)

מאת: מיטל מונסנגו |

קווים לדמותה ועבודתה של אחת המשוררות החשובות ביותר בשירה העברית

  (10 ביוני 1944 – 29 בספטמבר 1985), משוררת ישראלית. מהיוצרות העבריות החשובות במאה ה-20.

"בשיריה ישנו מסע יפהפה של נפש וגוף"(גבריאל מוקד,ארבעה משוררים).

היא התייתמה מאביה בגיל 4 כשנהרג בסופה של מלחמת השחרור בקרב על גבעת קולה,על האובדן בחייה כתבה את השיר "בכל שנה בקיץ".

להבדיל מחבריה שנסעו לטייל ולהתפרסם בכתביהם מסביב לעולם היא לא עזבה מעולם את הארץ, נולדה ונפטרה ברחוב וולך על שם אביה בקריית אונו.(ביוגרפיה,יגאל סרנה,"חדרים" הלית ישורון.)

"בלימודיה ב"מכון אבני"(1961) הכירה את האליטה החברתית של העיר הגדולה,ונחשפה למרד שלהם בממסד הפוליטי תרבותי של ישראל.נפגשה עם גדולי הרפורמיסטיים הפואטיים של שנות החמישים ויצירתם,והושפעה עמוקות מתשוקתם להשתחרר מכבלי המוסכמות הספרותיות ששלטו אז בארץ."(שחררי חרצובות לשונך אישה,צפרירה לידובסקי כהן,עמ' 16)

היא נתגלתה כיוצרת על ידי המשורר מקסים גילן, שהכיר אותה לעורך גבריאל מוקד. מוקד היה הראשון שפרסם את שיריה בכתב העת "עכשיו" בשנת 1964(ביוגרפיה,יגאל סרנה).יצירתה הראשונה שזכתה לפרסום היא "אבנים משתפלות לנהר" שהתפרסמה בינואר 1964 .מקסים גילן לקח שיר זה והעביר אותו למערכת "ידיעות אחרונות", השיר התפרסם במוסף הספרותי. (מתוך הראיון "חדרים",הלית ישורון).

באותו החודש שמה נזכר שוב, ב"הבוקר",כאחת מן החשובים שבמשוררי האוונגרד הצעירים בישראל."עוד בטרם מלאו לה עשרים,כבר נראה היה שוולך הופכת לסיפור של הצלחה מיידית עם עתיד רב תוחלת". (שחררי חורצבות לשונך אישה,צפרירה לידובסקי כהן עמ'  16 ,הביוגרפיה של יונה וולך, יגאל סרנה).

היו כמה "אני" בשיריה כפי שהיו כמה אני בחייה והיא עשתה מזה נושא גדול וחדש,על ריבוי האני בשיריה אומרת יונה וולך:"ישנה תמונה קבועה של האני שלי,וישנן תמונות אחרות שהן אני אחר,שיש לו,בשירה,כל מיני סיכויים להשתנות".

התחברתי במיוחד לשירה "מפלצת האיילה" ,לדעתי זהו אחד מהשירים המבטאים את הייחודיות הרבה של המשוררת, היכולת להסתכל ולבחון את קיומם של מצבי התודעה של רגעים שונים בחיים וההמשלה של החיות למצבי התודעה. חשתי בשיר ניגודים רבים,ישנה תחושה מקראית וקדומה ועם זאת מאד אישית וקרובה.

פורצת דרך ברעיונותיה בסגנון ובתוכן שיריה, דיברה על דברים שעד כה נמנעו מלדבר עליהם(ביוגרפיה,יגאל סרנה)."גיליתי את הכוח לחצות את גבולות ההיגיון, להגיד את הדברים המושתקים,לעורר מחלוקות ופרובקציות על מנת להשפיע",(מתוך הריאיון ב"חדרים",הלית ישורון). "כשחיים בעולם של הזייה,ככל שמתקרבים לחיים זה משהו זוועתי" (יונה וולך מתוך "מלאך האש" לילי רתוק עמ' 66). "אפשר לאהוב אותה,אפשר להתרגז ממנה אבל אי אפשר להישאר שווה נפש לשיריה"(מלאך האש,לילי רתוק).

בין  1977-1978 קיבלה שלושה פרסים ספרותיים על שירתה:"קרן תל אביב לתרבות ואומנות" "פרס חולון" "ופרס היצירה מטעם ראש הממשלה"(ביוגרפיה, יגאל סרנה).

שמה של יונה נע בין תומכים נלהבים למתנגדים נחרצים.(ביוגרפיה,יגאל סרנה)."שירתה של יונה וולך עוררה עם הופעתה תגובות שליליות בקרב הביקורת,שלא השכילה לראותה,לא בפני עצמה ולא בהקשריה ההיסטוריים".(אין שליטה על הדם,רפי ויכרט).שירתה הייתה משהו ששנות ה-60 היו מוכנות לו,היא הקדימה את זמנה (ביוגרפיה ,יגאל סרנה). ויזלטיר אמר עליה:"חטיבת השירים המרכזית בגיליון  היא של יונה וולך,ששיריה כמעט ואינם נראים במוספים הספרותיים השונים,בשל אטימותם המופלגת של עורכים לכתיבתה."(ביוגרפיה,יגאל סרנה עמ' 187).

רבים משיריה הולחנו ובוצעו על ידי אומנים רבים,ולאחר מכן אף בוצעו מחדש על ידי אמנים חדשים. שירים רבים נשארו בתודעה עד היום, גם  בין האנשים אשר לא קוראים שירה והושמעו רבות בתחנות הרדיו ובאמצעי הטכנולוגיה השונים. בין האמנים ניתן למצוא את דנה אנטרנשיונל וקורין אלאל אשר ביצעו את "מאה אחוז גבר",אילן וירצברג ושמעון גלבץ ולאחר מכן דנה אנטרנשיונל ביצעו את "שיר קדמשנתי",אילן וירצברג ולאחר מכן נינט ביצעו את "לא יכולתי לעשות עם זה כלום",ריטה ביצעה את "לתת ולקחת",ערן צור ביצע את השיר "אתה חברה שלי",גידי גוב ביצע את השיר "אני שוב מתאהב",שמעון גלבץ ודורית ראובני,ואחריהם אברהם טל(בפרויקט "עבודה עברית") ביצעו את השיר "אדם צובר זיכרונות",השיר "הבובה של גוגול"(שן דובי שן) זכה לביצועים רבים,ביניהם אילן וירצברג ושמעון גלבץ,ירדנה ארזי,יהודית רביץ.

ערן צור הושפע רבות משיריה של יונה וולך,ובשנת 1997 הוא העלה מופע שכולו הלחנות של שיריה.במופע זה חברו אליו להלחנה רונה קינן קורין אלאל ואלי אברמוב,ודנה אנטרנשיונל הצטרפה לשירה מתוך הלחנותיו של אילן וירצברג. ואף הוציא אלבום ששמו "אתה חברה שלי",במופע זה שרה רונה קינן את השיר "ההכרה שלי נמוגה" ו"קסיוס". קינן מספרת שערן צור ביקש מהמשתתפים במופע לבחור בעצמם שירים להלחין ולהופיע איתם,ובשני השירים הללו היא התאהבה מהרגע הראשון בזכות שורתם האחרונה,כך השירים הללו הפכו להיות נחלתם לא רק של קוראי השירה הכתובה,אלא גם של חובבי השירה המושמעת."העורבים בשיר "קסיוס" עברו מעולמה של יונה וולך אל עולמה של רונה קינן"(נסים קלדרון יום שני).

"היא עשתה מהפיכה בגורל השירה העברית,היא כתבה שירה כפי שאף אחד לא כתב לפניה".כשהיא התחילה לכתוב שירים,מעטים התייחסו אל שיריה כאל שירה,אך כיום אחרי שכל כך הרבה הלכו בדרכה, ולמעשה היוותה עבורם פורצת דרך,שיריה נראים לנו מלב ליבה של השירה. "היא פרצה דרכים בשירה העברית" ללא ספק היא אחת מהמשוררות החשובות בשירה העברית ובעולם"יש מעט משוררים עם כוח כמו שלה. "היא מודרנית ובמובן מסוים הקדימה את זמנה, השפיעה על דורות של משוררים צעירים". כיום יונה וולך משפיעה על משוררים צעירים יותר מכל משורר אחר"(מנחם פרי על יונה וולך 7 הסלילים).

המלצה חמה: לצפות בסרט "7 הסלילים של יונה וולך" על מנת להבין את השפעתה הרבה על הזירה הספרותית בתרבות הישראלית.