אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

ארי רבסקי, בן 25, מסלול מל"ח

ארי רבסקי

שמי אריה רבסקי, אני בן עשרים וחמש. נולדתי בסנט פטרבורג שברוסיה ועליתי לארץ בשנת 1994 כשהייתי בן חמש. בארץ גדלתי בנצרת עלית רוב החיים ובשנה האחרונה אני גר בכפר החורש. לשמחתי נשרתי מבית הספר בכיתה ט' ולא למדתי במסגרת פורמלית, בעצם מגיל חמש-עשרה חונכתי במסגרת בלתי פורמלית וזאת אחת הסיבות העיקריות שהיום אני לומד חינוך. אני לומד במכללה שנה שנייה בחוג מל"ח. אני עובד בשתי עבודות, הראשונה קיר שגיא ברמת ישי, זהו קיר טיפוס שהוקם לזכרו של שגיא בלאו חייל שנפל בלבנון בשנת 1987. הקיר הוקם בשנת 1993 ומאז הוא מנציח את זכרו של שגיא. אני עובד בקיר כבר יותר משלוש שנים והדרכתי כבר למעלה מעשרים חוגים שנתיים.

השנה אני מדריך/מאמן שמונה חוגים בקיר, לאורך כל השנה, ובנוסף עושה פעילויות גיבוש, ימי הולדת, והדרכות טיפוס נוספות, בנוסף לאלה בחצי השנה האחרונה אני גם מנהל את הקיר. העבודה השנייה שלי היא בעמותת אתגרים. עמותת אתגרים עובדת עם אוכלוסיות מיוחדות ומעצימה את החניכים. יש מגוון רחב מאוד של אוכלוסיות בעמותה, מקטועי איברים ונכי צה"ל ועד לנוער בסיכון, אוטיסטים, פיגור וכדומה. אני עובד בעמותה עם שלוש קבוצות קבועות, אני נפגש איתם פעם בשבוע ומעביר הדרכת חבל בחורשה, בדרך כלל ליד בית הספר. לכל פעילות כזאת יש מטרות ויעדים שאנו מנסים להשיג עם החניכים. הרבה מאוד חניכים מפחדים או לא בטוחים בעצמם ובגלל זה אנו מנסים להוכיח להם שהם מסוגלים, אנחנו בונים איתם מטרות משותפות ומנסים להגיע ולהצליח באותן המטרות. המטרות יכולות להיות קבוצתיות או פרטניות, למשל להצליח עם כל הכיתה במשימה כלשהי או שילד יצליח לעלות על מתקן גובה. בחרתי ללמוד חינוך חברתי קהילתי בהתמחות של נוער בסיכון, מכיוון שאני מאמין שאותם נערים "בסיכון" הם בסך הכול ילדים רגילים לגמרי, שצריכים קצת יותר תשומת לב והבנה, בגלל המקומות הקשים שהם באים מהם. לצערי בתי הספר הפורמליים לא מסוגלים לעזור לנערים כאלה, ואותם נערים  נזרקים מהר מאד מבתי הספר ומגיעים, במקרה הטוב, למסגרות כמו קידום נוער  ובמקרה הרע לרחובות. חשוב לי מאוד לנסות לעזור לנערים כאלו כי אני בעצמי גדלתי בסביבה כזאת. זאת הסיבה העיקרית שבחרתי ללמוד חינוך חברתי קהילתי בהתמחות של נוער בסיכון. התחום השני שאני לומד הוא גאוגרפיה כי זה מאוד מעניין אותי ואני אוהב את השיעורים של המקצוע הזה, אך אני לא רואה עצמי כמורה במערכת הפורמלית, אני פשוט לא מאמין בה לצערי. החלומות שלי הם לסיים את התואר כבר, להמשיך לעבוד בחינוך הבלתי פורמלי ולא ממש משנה באיזו מסגרת, העיקר לעזור ולחנך ילדים ונוער לערכים טובים ולתת להם כלים שיעזרו להם להתמודד טוב יותר עם החיים.

החלום השני שלי הוא להמשיך להיות מדריך טוב בתחום שאני עוסק בו (טיפוס צוקים), למצוא דרך טובה לשלב בין התחום הזה עם העבודה החינוכית- טיפולית עם נוער "בסיכון",להמשיך לעבוד ככה המון שנים ולהגיע להישגים בתחום החינוכי בעזרת הכלים שאני יודע להשתמש בהם הכי טוב