אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

נעמה רסיסי

 נעמה רסיסי, בת עשרים וחמש, סטודנטית במסלול מל"ח ובחוג ללימודי ארץ ישראל

שמי נעמה רסיסי, נולדתי בתאריך תשעה במאי 1989, וגדלתי כל חיי בקיבוץ מגל.

תמיד הייתי מאוד מדויקת, מחושבת, עם נטייה לרצות את כל מי שסביבי. בשנים האחרונות, ובעיקר השנה – אני מתחילה להיפתח ולהיות מעט נינוחה יותר. זה כיף וזה משחרר. גם אנשים סביבי שמים לב לשינוי שחל בי.

במשך מספר שנים התאמנתי בנגינה קלסית בפסנתר, והפסקתי. אני עדיין אוהבת לשחק עם מוזיקה מדי פעם (פסנתר, חלילית, גיטרה, ומה שיש).

בשנה וחצי האחרונות התחלתי לתרגל אשטנגה יוגה. גיליתי את הגוף שלי מכף רגל ועד קצה הראש ועד קצות האצבעות, וזה עושה לי טוב. ישנה מסורת שלמה סביב יוגה על סוגיה השונים, שקשורה באוכל, במודעות ובאורח חיים. היוגה התפתחה בהודו.

הטיול למזרח – ממש במקרה, בחרתי לטייל בהודו, בלי לדעת שבה הומצאה היוגה. טיילתי במשך כעשרה חודשים, בעיקר בהודו וגם חודשיים בנפאל השכנה. חוויתי את העולם מחדש ובצורה שונה לחלוטין. הכרתי תרבויות חדשות ומעניינות מאוד. ניסיתי להשתלב עם מקומיים, ותוך כדי לבלוע כל טיפת אגו. הטיול מכניס פרופורציות מדהימות, והצניעות תופסת מקום גדול יותר ממה שהיינו רגילים, ובצדק.

לפני כחודש התחלתי לעבוד במוסד החינוכי "שומריה" שבמשמר העמק, שם אני מדריכה או "מחנכת", כפי שנהוג לומר במוסד, של נערי כיתה י'. במוסד הנערים מנהלים לעצמם את פעילויות המוסד: הנערים פעילים בוועדות, כמו ועדת תרבות, ועדת ספורט, ועדת עלון, ועדת הנהגת חברה ועוד. במוסד שמים דגש רב  על הקבוצה – כל קבוצת גיל מורכבת מנערים ממשמר העמק ומיישובים ומקיבוצים באזור. אחת ממטרות המוסד היא לפתח את הקבוצתיות, את העבודה ואת החיים המשותפים של הקבוצה. שומריה היא סוג של פנימייה, כי לנערים ניתנת האופציה גם לישון בה. אני בתור מחנכת מנסה להגיע אל הנערים כמה שיותר, ולבלות איתם כמה שיותר במשך היום. זה מתחיל מלשבת איתם לארוחת בוקר והכנת סנדוויצ'ים לבית הספר בחדר האוכל של שומריה. אחר-כך אני מקבלת אותם מבית הספר בארוחת הצהריים, וממשיכה לפעילויות בשעות אחר-הצהריים ובשעות הערב. הרבה מהאחריות על ההתנהלות בשומריה מוטלת על כתפי הנערים: לקום בבוקר, להשתתף בוועדות, ניקוי הבית ושמירה על כללי השומריה (שהם לא נוקשים במיוחד). כשהגעתי לשומריה נדהמתי מהעובדה שלמרות לוח הזמנים הצפוף והפעיל של הנערים – זה עובד! האופי הפתוח והמשוחרר של המוסד והגישה שלא כופים שם שום דבר על אף נער – כנראה הופכים את המקום הזה ליותר מפנימייה ומקום לנערים להיות בו. הם הופכים את המוסד ל"בית ספר" לאחריות, ליוזמה, ליצירתיות; למקום שכל אחד בו יכול להתבטא, לפתח קשרים מיוחדים עם בני גילו, למקום שכיף להם להיות בו. בערב שהכינו "הנהגת חברה" השבוע, מספר נערים הובילו דיונים בקבוצות, שבהם הם שאלו את חבריהם "מה זה שומריה בשבילי?" התשובה שנשמעה הכי הרבה הייתה "בית". אני שמחה שהגעתי לעבוד במקום הזה, ואני בטוחה שיש לי הרבה מה ללמוד ממנו על חינוך שלא הכרתי.

בחרתי במסלול מל"ח ובלימודי ארץ ישראל. לא הייתי בטוחה שאני רוצה להתחיל תואר. לא כל כך ידעתי (ועדיין אני לא יודעת לגמרי) איך זה יכול לעזור לי בעתיד, ואם העניין שב'ללמוד לימודים אקדמאים' מספיק כדי להצדיק ארבע שנים. אבל כן ידעתי דבר אחד בבירור – אני לא רוצה לשקוע בלימודים לתואר עד כדי אבדן כל טיפת זמן פנוי, כפי שקרה וקורה לכמה מחברי. מצאתי באורנים את מסלול מל"ח, שמאפשר לי לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה – ללמוד לתואר וגם שיהיו לי חיים! כך אני לומדת במשך יומיים בשבוע, ויכולה לעבוד בתחום שמעניין אותי וגרם לי הנאה וסיפוק. יש יותר טוב מזה…?

חלומות לעתיד? אין לי "משהו" שאני ארצה "להיות", כי אני תמיד אהיה רק "אני", ומה שאעשה "איתי" יהיה לי הדבר הכי טוב שאני יכולה לחשוב עליו. מקווה שלא אפחד לעשות שינויים בחיים, ושאסחף עם הרצונות ועם המשאלות הכי נועזות שלי. אני מקווה לחפש גם את מי ששונה ממני ולא להיצמד תמיד רק למוכר, לנוח ולבטוח. יש משהו הרבה יותר מעניין ב'לקחת סיכונים', לצאת מהשגרה, להיות ספונטנית. אני חושבת שכך אני גם אצליח להבין את עצמי טוב יותר, ואוכל להתפתח. זאת הדרך הכי טובה, לדעתי, להעביר כמה עשרות שנים על פני כדור הארץ.