אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

 מאת: לירון כצנלסון |

אמיר אבקסיס, ששירת כמפקד חיילי מקא"ם (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות), הצליח לעזור לעשרות רבות של חיילים וחיילות שנמצאו בתחילת השירות בודדים ומתוסכלים, ובסופו, העזו לפרוץ את חומות התסכול והייאוש ולהשיג עתיד טוב יותר עבורם. לירון כצנלסון פגשה אותו ושמעה סיפור של קצין שבאמת אכפת לו

תמונת מצב: חיילת חדשה מגיעה לבסיס, ומרוב בושה ומבוכה היא יושבת על המדרכה ובוהה במשך שש שעות בהולכים ובשבים שלא מבחינים כלל בקיומה.

רק קצין אחד מבחין בה, שואל אם יוכל לעזור לה. הוא לא תיאר לעצמו שאותה החיילת הביישנית והמפוחדת תשרת תחת פיקודו. הוא לא האמין עד כמה הוא ישנה את חייה מן הקצה אל הקצה.

לחיילת הזו קוראים לילך, היא התגייסה במסגרת ענף מקא"ם (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות), אשר הוקם בכדי לעזור לנערים ולנערות הבאים מרקע משפחתי וסוציו-אקונומי קשה. ללילך לא היו חלומות טרם גיוסה לצה"ל, וכיום, לאחר שירותה הצבאי, היא לומדת כלכלה במכללת פרס. לילך ניצחה את הפחד הגדול ביותר שלה – היא עצמה.

מי שעזר לה להאמין ביכולותיה הוא אמיר אבקסיס, אז – המפקד הישיר שלה, והיום – חבר נפש. כמו לילך, ישנם עוד סיפורים רבים הממחישים כיצד אמיר, אשר שימש כמפקד חיילי מקא"ם, הצליח לעזור לעשרות רבות של חיילים וחיילות שנמצאו בתחילת השירות בודדים ומתוסכלים, ובסופו, העזו לפרוץ את חומות התסכול והייאוש ולהשיג עתיד טוב יותר עבורם.

אמיר (24) התגייס בשנת 2008, בתחילת שירותו הצבאי היה מיועד לשרת במשטרת ישראל, אך לאחר הקורס הצבאי, הבין כי במשטרה הוא אינו יצליח להגשים עצמו ולתרום כפי שהיה רוצה. מתוך כך, הוא בחר לצאת למסלול קצונה, זאת כשהוא אינו יודע מה מחכה לו לאחר מכן, ואיזה תפקיד הוא הולך לבצע בתור קצין.

איך הגעת למסלול קצונה?

שלחו לי הודעה שיש לי נתונים גבוהים, ואם אני רוצה אני יכול להגיש מועמדות.

היו לך לבטים האם לצאת לקורס קצינים?

לא. אחרי ה'קורס שוטרים' הייתי די סגור על עצמי שאני לא רוצה להיות שוטר, ובגלל זה החלטתי לצאת לקצונה.

אילו קשיים עלו במהלך קורס ההכנה לקצונה?

רוב הקשיים היו אצלי קשיי התרגלות למערכת הצה"לית כי היא  שונה מהמשטרה.

במה?

בהכול. במשמעת, בלבוש, כל מיני נהלים. הייתי נופל בכל הדברים הכי קטנים, כל ההכנה הייתי כמעט בריתוק. אחרי חודש של הכנה העלו אותי לוועדה שמחליטה אם לסלק אותי כי היו לי הרבה עבירות משמעת.

אחרי הוועדה, חשבת אם אתה מתאים בכלל להיות קצין?

לא היה לי ספק שאני מתאים. הסברתי לסגן אלוף ששפט אותי ש'נפלתי' רק במשמעת, דברים שכולם ידעו שאסור לעשות ואני לא ידעתי.אמרתי לו שיש לי את חוש הפיקודיות ושכן חשוב לי לתרום. בסוף השאירו אותי ועשו לי רשימה של מאה וחמישים חוקים כדי שאלמד אותם לקראת בה"ד 1, שם לא הייתה לי עבירת משמעת אחת.

איך אתה מסביר את זה?

כי למדתי את כל החוקים כמו שצריך.

לאחר שסיימת את קורס הקצינים בבה"ד 1, אתה בחרת את התפקיד שקיבלת?

אני בין היחידים שקיבלו את התפקידים שהם סימנו בעדיפות ראשונה.

מה ידעת על התפקיד?

לא ידעתי מה זה אומר, אמרו לי שבתפקיד מתעסקים עם חיילי מקא"ם. בקורס קצינים בבה"ד 1 היה לי מפקד שבא מחוות השומר (בסיס טירונים של נערי מקא"ם), הוא הכניס אותי לנושא, אז אמרתי למה לא? נשמע לי תפקיד מעניין. גם אלו מהסגל שאחראיים על השיבוצים רשמו לי שהם חושבים שאני עונה על דרישות התפקיד.

מהם תחומי האחריות שלך במסגרת התפקיד?

התפקיד השתנה הרבה, אבל כשאני הגעתי הייתי אחראי מעבר של חיילי מקא"ם בין פיקודים אחרי גיוס, שיבוץ של חיילים בבסיסי טירונות וקורסים, שיבוץ החיילים ביחידות שונות לפי דרישות הצבא. כשאני הגעתי התפקיד היה יותר שבלוני, לדבר עם החייל על דברים ספציפיים, ואני הפכתי את זה למשהו אחר, במקום שזה יהיה יותר שבלוני אז נכנסתי לעומק של העניין. הייתי יושב עם החייל ושואל אותו על המשפחה שלו ומה הוא רוצה לעשות, מי שהיה רוצה להשתחרר מהצבא זה היה סיוט מבחינתו, הייתי עושה הכול כדי שיישאר.

למה היה כל כך חשוב לך להשאיר את אותם החיילים בצבא?

כי כשאני יצאתי לקצונה היו לי שתי מטרות: אחת – לעשות את התפקיד שלי בצורה הכי טובה שאני יכול, שתיים – לגרום לחיילים שלי להיות מחוברים למשימה שאני צריך לבצע, והמשימה שלי הייתה לטפל בחיילי מקא"ם. התפקיד שלי היה לגייס אותם ולדאוג שיהיה להם את השירות הכי טוב, ושיתאימו להם את התפקיד לפי מה שהם יכולים לעשות, שלא יהיו דעות קדומות, כי יש הרבה סטיגמות על חיילי מקא"ם, מפקדים אומרים 'הם בעייתיים אין לי כוח להתמודד איתם'…

גם לך היו סטיגמות עליהם?

האמת שלא, לא ידעתי מה זה, כשנכנסתי לתפקיד אז יותר הכרתי. נראה לי שבשנתיים הראשונות לא ייחסתי לזה משמעות, מבחינתי הם היו חיילים רגילים שיש להם בעיות שצריך לפתור אותן.

מתי הבנת את גודל הקשיים הקיימים בחייהם של אותם נערים ונערות?

אחרי שנתיים, בביקורי בית. הייתי מבקר את החיילים הבודדים בבית החייל ורואה את הסביבה שלהם, ממש נכנס להם לחיים. מתי נפל לי האסימון? היה לי חייל שהגיע אליי ואמר לי שהוא חייב לשוק האפור 700,000 ש"ח, יש סיפורים שאתה לא מעכל.

אחרי שהבנת ושמעת על כל כך הרבה מקרים קשים, התחרטת שבחרת את התפקיד הזה?

אף פעם לא. זה היה תפקיד ממצה, אתה לומד לדבר עם כל סוג של בנאדם שיש, יש לך אחריות מטורפת, זה גם עניין שלך – איך אתה מפתח את התפקיד, אני מבחינתי, אם אני מתחבר למשהו אני נותן את הכול.

תמיד ידעת שיש בך את ההקשבה והנכונות לעזור לאנשים?

לא ידעתי שיש בי כל כך הרבה סבלנות. תמיד היו שואלים אותי 'איך אתה כל-כך סבלני?' כי כקצין אתה נתון כל הזמן ללחצים ואני מבחינתי, אם אני נפגש עם חייל, אני מקשיב לו גם שלוש שעות. כשאני הגעתי לתפקיד אמרו לי 'אתה לא מדבר עם החיילים, יש קצינת מיון, תשלח את החיילים אליה' אבל אני לא רציתי להיות חותמת גומי שלוש שנים. אם אני יכול לעזור אז אני אעזור, מכיוון  שאני רוצה שהם ישרתו ויעשו את זה באהבה, כי כשאני הייתי במשטרה הבנתי מה זה לא לאהוב צבא.

מדוע בחרת בעצם להשתחרר? 

המפקדים התחלפו ולא הסתדרנו מבחינה מקצועית, מבחינתם חייל היה מספר ומבחינתי חייל היה בנאדם. אז התחילו וויכוחים בינינו ולהם יש יותר כוח ממני.

בשלב מסוים הייתי גם בא עם לחצים הביתה, אבל נראה לי שמה ששבר אותי במיוחד היה שהעלו אותי משפט. הסיבה הייתה 'התנהגות שאינה הולמת קצין', אבל למעשה נוצר סכסוך ביני לבין הקצין שמעליי, הוא החליט שהוא רוצה להעיף חיילת ואני נלחמתי בו.

בהעמדה למשפט היה משהו מאוד משפיל, אני שנתיים וחצי נותן את החיים שלי שם, הכי ותיק שם וככה אתה שופט אותי? בסוף ביטלו את המשפט אבל הצלקת נעשתה ואז החלטתי שאני לא רוצה יותר צבא.

בדיעבד, היית משנה משהו בהתנהלות שלך באותה התקופה?

הייתי עושה הכול אותו הדבר, נשאר באותו תפקיד עשרים שנה.

אז אתה מתחרט שהשתחררת?

לא, כי לא יכולתי להישאר בתפקיד הזה ממילא.

מהי החוויה הכי משמעותית שלך מהשירות כקצין?

הכי משמעותי עבורי זה החיילים והחיילות שלי. בהתחלה התחלתי עם חיילת אחת, באותה תקופה גם אסור היה להכניס חיילי מקא"ם לענף אבל אני החלטתי לצרף אותם בכל זאת, לאחר שקיבלתי אישורים לכך.

ממה נבעה ההחלטה הזו?

חשבתי שלחיילים שעברו את המסלול של מקא"ם יהיה חיבור טוב יותר לאנשים שעומדים מולם, כי הם חוו את אותו הדבר, וגם אין לה דעות קדומות כי הם הגיעו מאותו מקום.

היו התנגשויות בין החיילים שגיוסו במתכונת צה"לית רגילה לבין כאלו שגיוסו במסגרת ענף מקא"ם?

כן. ההתנגשות נבעה בעיקר מסטיגמות ומראיית עולם שונה. לבנות שבאו ממקא"ם יש ראיית עולם צרה יותר, לימדו אותן משהו וזה מה שהן יודעות. בנות שגדלו בבית 'רגיל' – קשה להן לקבל תפיסת עולם אחרת וחוסר ביטחון של 'אני טיפשה', 'אני מכוערת', 'אני בחיים לא אצליח', 'אני חייבת למצוא מישהו שיטפל בי'. הבנות מהגיוס  הכלל צה"לי היו יותר פוגעות והבנות של מקא"ם היו יותר נפגעות.

אז איך היית מצליח לגשר בין הפערים הללו?

בהתחלה לא הייתי שם לב ל'תקלים' בין הבנות, יכול להיות שלא רציתי לשים לב, יכול להיות שמהלחץ של העבודה. יום אחד, אחת החיילות של מקא"ם בכתה והתפרצה. קיימתי שיחות אישיות עם כל אחת מהחיילות, ואז ערכתי שיחה עם כולן ביחד שבמהלכה אמרתי להן שעד שהבעיות ביניהן לא נפתרות הן לא יוצאות מהמשרד. הן היו שלוש שעות במשרד. בסוף הן היו החברות הכי טובות.

אתה מתאר הרבה מקרי הצלחה, מעניין אותי לדעת איך מתמודדים עם כישלונות?

היו לי כישלונות, אבל לא הרבה. כשזה קורה אתה מתבאס, אבל לא נכנסתי לזה יותר מדי, כי אחרת אי אפשר לצאת מזה. אני יכול להגיד שהיו לי חיילים שנכנסו לי ללב ואכזבו אותי, אבל אני עושה עם עצמי חשבון נפש כדי שבפעם הבאה זה לא יקרה.

מה היה הקושי הכי גדול עבורך בתפקיד זה?

לתפקד עם הקצינים שמעליי, כי אני הולך לפי הדרך שלי, ומי שלא פועל כמוני אני לא שומע אותו.

איך התמודדת עם קושי זה?

למדתי להתפשר, אבל עדיין עם החיילים היה לי יותר קל. הייתי משתדל להתאים את עצמי לבנאדם שעומד מולי.

ומהו הרגע הכי משמח שהיה לך בשירות?

אחד הרגעים הכי משמחים שהיו לי בשירות זה שעשו לי מסיבת הפתעה ביום ההולדת. הגיעו כל החיילים של הענף, זה ריגש אותי מאוד. האנשים הגיעו מאזורים שונים במיוחד בשעות הערב. הם ארגנו את זה שבועיים מראש. מדובר על חיילים לא מאוחדים, רובם שם לא היו חברים ואיכשהו כולם התאגדו ועשו לי מסיבה.

מה הבנת מזה?

אני לא יודע להסביר את זה, אבל הרגשתי שהם אוהבים אותי. אני גם הרגשתי כמו אבא שלהם, הסתכלתי עליהם כמו הילדים שלי, הייתי מגונן עליהם הרבה.

אחרי השחרור החלטת ללמוד תואר ראשון בפסיכולוגיה. אתה מוצא שיש לזה קשר לתפקיד שלך כקצין?

קשר ישיר! לפני הצבא הפקתי מסיבות והייתי בטוח שזה מה שאני הולך לעשות בחיים – שיווק, הפקה, אירועים ודברים כאלה. בצבא פגשתי הרבה פסיכולוגים וקב"נים (קציני בריאות נפש) והם המליצו לי תפקיד טיפולי – פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית. כשהתעמקתי בזה זה נראה לי מעניין.

אילו תכונות הרגשת שהשתנו בך בעקבות השירות הצבאי?

קודם כל בטחון עצמי. פעם הייתי בולע מילים, היה לוקח לי זמן לבטא ולהסביר את עצמי.

בצבא ערכתי הרצאות, אז למדתי לבטא את עצמי בצורה טובה. נהייתי גם פחות עצבני, יותר סובלני, נהיו לי יותר דרישות ורצונות מהחיים.

כיצד לדעתך ענף מקא"ם תורם לחיילים?

קודם כל, נותן להם גב שלא היה להם באף מקום. מדובר על חיילים שזרקו אותם מכל מסגרת אפשרית. הם מגיעים לצבא ובפעם הראשונה תומכים בהם. זה תהליך ארוך של למידה, מכניסים להם את אהבת הארץ באמצעות טיולים לכותל ולאזורים שונים בארץ, מלמדים אותם את ההיסטוריה של ארץ ישראל, מכניסים בהם משמעת. בנוסף תמיד יש מישהו שמלווה אותם.

אם ענף מקא"ם לא היה פועל, איפה לדעתך היו אותם הנערים והנערות נמצאים?

יש חיילים שבלי זה היו הולכים למשפחות פשע, יש כאלה שהיו הולכים לכלא. אם לא היה את ענף מקא"ם אז סביר להניח שהם היו גונבים לך את הארנק ברחוב. זאת האמרה. את רוצה שיהיו לך אזרחים טובים, אז צריך לטפל בהם בשלב הצבא, אפשר להגיד שענף מקא"ם עושה תיקון למערכת החינוך.