אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

מאת: שירי מנשה |

אי אפשר לומר שהאוכלוסייה שהשתלטה על דרום תל אביב היגרה לאמצעי התקשורת, היא גם לא נפלטה אליהם בעל כורחה, היא לא שוהה בלתי חוקית בהם, אבל הסתננה אליהם? בהחלט. ועוד מבקשת מקלט, אבל האם היא באמת מקבלת אותו?

הנה פרשת השבוע: המסתננים/מהגרים/מהגרי עבודה/פליטים/מבקשי מקלט. כבר שנים שהם נושפים לנו בעורף התל אביבי, מצטופפים ברחובותינו ומוכרים את האופניים שלנו. 80,000 מהם בלתי חוקיים. מספר עצום. כולם ברחו ממדינות שבמוקדם או במאוחר היו טובחות בהם, אבל כאן יש להם פתאום אומץ לדרוש זכויות. כאן, בישראל הדמוקרטית ובחיק היהודים שאמורים להזדהות עם מצבם, הם רוכבים על אופני ההתמסכנות שלנו ומפגינים ברחובות שבנינו אנחנו, מבזים את האתרים הקרויים על שם מנהיגינו, שזכו להם במותם.

יקומו כל יפי הנפש שמחזיקים שלט גדול ובלתי נראה: "הומאניות", וירעמו ראשית על התואר שדבק בהם: "מסתננים", אבל הפעם התקשורת זוכה אצלי בנקודת זכות. בחירה במילה הזו ולא בתואר מתיפייף אחר מציגה את האפריקאים כאחראים למצבם. נכנס פה גם עניין המינון – להבדיל מנושאים שתפסו כותרות במשך ימים והיו הבלעדיים כמעט שהתעסקנו בהם, כאן התקשורת דווקא לא מוסרת את הבמה כולה. הסיסמה הרי אומרת ש"מי שלא שם – לא קיים", אבל כשסיקור מחאת המסתננים בישראל מדוד ומועט, על אותו משקל אפשר לומר שאם הם שם מעט – הם קיימים מעט. אפילו השלג בארה"ב מקבל יותר פוקוס, ובצדק. התקשורת מלמדת אותנו שהנושא לא מספיק חשוב, לא צריך להזיז לנו, כי לא טראגי שהם מוחים נגדנו – מה כבר יקרה? ישראלים יוכלו לעבוד בשטיפת כלים? כמה נורא.

התמונות שכן מובאות צועקות "סכנה". כמו סיקור חרדים, כמו סיקור ערבים – פריימים צפופים של המוני מתגודדים, צועקים במגפונים ומניפים שלטים, בחזות תקיפה ודוהרת מציפים את תל אביב כמו גל צונאמי, יוצאים כמו עכברים מחוריהם הדרומיים וזורמים אל המרכז. סיקור המחאה משמש אמצעי הרתעה – למה שאני, בתור צופה, ארצה לתמוך בקהל זר שמתלונן על המדינה שלי לכל שגרירות שקיימת כאן? למה שאני ארחם על אוכלוסייה גדולה שמאיימת על הקיום שלי, כשגם ככה קשה כאן? למה שאני אזדהה עם המון פולשני וזועם?

וזו העובדה שהתקשורת מעבירה היטב – הם פלשו לכאן! עברו מתחת לגדר, עברו מעל לגדר, עברו בחלק שבו אין גדר. ועכשיו מה? אנחנו אמורים להכיר בהם כעם? אותנו מישהו שאל? לא. אבל שאר העולם יכול להטיף לנו? בטח!

התמונות מציגות גם מהי עמדת העולם המטיף הזה בעניין מהגרים. נחשו מה – במדינות מסויימות באירופה ובאסיה, וגם בארה"ב ובקנדה, מסיגי גבול נחשבים מרגלים או פולשים, ומשלמים על כך מחיר כבד. לעומת זאת, מסתבר שהם יכולים פשוט לבנות להם אפריקה בתוך ישראל הפיצפונת, להתאגד מאות אלפים בנקודה על פני הגלובוס, ולדרוש זכויות אזרח – ואנחנו נענשים על קיפוח. ממתי אנחנו צריכים להפיץ פלאיירים שמזמינים נהירה לישראל? "באי העולם! קשה לכם במדינותיכם? בואו בהמוניכם לישראל!" הלו, לישראלי קשה בלי כל חורבות העולם על הראש שלו, וישראלי לא פראייר!