אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

מאת: מתן קריידלמן |

השיר נכתב בהקשר לשני אירועים שהייתי בקרבתם. הסמיכות והדמיון ביניהם גרמו לכך שלא יכולתי לא לכתוב את השיר. זה ממש בער בי.

משה סילמן, העלה עצמו באש ברחוב דובנוב במרכז ת"א במהלך הפגנה בשנת 2012. אני הייתי בצד השני של הרחוב ומבעד להמון יכולתי לראות רק בערה. יחד עם שאר המפגינים שמעתי את השמועות ובסוף לאחר רגעים מביכים בהחלט, קיבלנו כולם את האמת בפרצוף.

בדרך חזרה לרכבת שמעתי כמה מפגינים מדברים על חוסר התועלת של צעד מחאתי כזה כלפי המחאה כולה. היה לי קשה לעכל את הקור שנשב מהדיבורים האלו, בעיקר מפני שהגופה עוד הייתה  רחוקה מלהתקרר.

בערך שנה לאחר מכן, יצאתי עם חברים למסיבת טראנס בגלבוע, בלילה. כשהתעוררנו בבוקר כל ההר היה מלא משטרה שבאה לסגור את המסיבה ולעצור את האחראים. הסיבה (מלבד אי החוקיות של המסיבה כמובן): אדם אחד, בערך בן 40, בהשפעת סם כלשהו, התיישב על מדורה ואמר: האש לא תאכל אותי.. אמר וטעה.

כשהמשטרה ניסתה לסגור את המסיבה, לקח להם זמן כי כל פעם החוגגים ניסו להמשיך לרקוד, היו שם כל מיני אמירות כאלו כמו: "איזה דפוק, הוא הרס ת'מסיבה"  או "למה אנחנו צריכים להפסיק בגלל מישהו שלא יודע להתמודד עם טריפ?!"

 גבולות הייאוש