אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

 מאת: אורי פרי |

בנים רבים טוענים שהם לא פוגשים את האבות שלהם מספיק וגם כאשר הם כבר פוגשים אותם אז בדרך כלל האבא עסוק וטרוד בענייני העבודה שלו והוא לא באמת "נמצא" עם הילד

ובכן, במסגרת עבודתי בבית הספר אני עושה שיעורי בנים לכיתות ו'-ט'. מדובר בשיעורים שבהם הכיתה מתפצלת לקבוצת בנים ולקבוצת בנות, מחנכת הכיתה פוגשת את הבנות ואני פוגש את הבנים. זהו מפגש מרתק למדי אשר מאפשר שיחה אינטימית על נושאים מגדריים וחברתיים ומאפשר גם ליצור קשרים בין הבנים. משהו מעניין ששמתי לב אליו הוא שלרוב כאשר מדברים על יצירת קשר חדש חושבים בעיקר על האינטראקציה בין המגדרים (איך "להתחיל" עם בנות?), אבל הסוגיה "איך אני יוצר חברות עם אדם מאותו המגדר שלי" היא גם כלל לא פשוטה…

אך הנושא שאני רוצה לדבר עליו הפעם הוא עניין כואב מאוד שמטריד רבים מהבנים שאותם אני פוגש. והנושא הוא: "הקשר עם אבא". מפתיע  שהנושא הזה עולה בשיחות הללו פעם אחר פעם וכמה כאב ועצב מלווה אותו. בנים רבים טוענים שהם לא פוגשים את האבות שלהם מספיק וגם כאשר הם כבר פוגשים אותם אז בדרך כלל האבא עסוק וטרוד בענייני העבודה שלו והוא לא באמת "נמצא" ונוכח עם הילד. מדהים ועצוב לראות ולשמוע עד כמה הבנים רוצים שאבותיהם יאהבו אותם בלי קשר לציונים שלהם ולתוצאות שהם מקבלים במבחנים. עוד סוגיה הרסנית למדי היא בנים שאבותיהם מדברים אליהם בציניות ובסרקזם, דבר היוצר מצב שבו הילדים לא יודעים אם האבא מדבר ברצינות או בצחוק. לאחרונה הייתה לי פגישת מחצית עם בן בכיתה ט' ועם שני הוריו – אחת מתוך הרבה פגישות שבהן נותנים את גיליון הציונים ומדברים על דברים נוספים וחשובים. מדובר בילד מבריק למדי, תלמיד מצטיין, עם ציונים גבוהים בכל המקצועות, מלבד מתמטיקה. ובכן, הגשתי את הגיליון לילד ולהוריו והבן הראה בגאווה את ציוניו לאבא שלו. משום מה, האבא בחר דווקא להתמקד בציון הנמוך במתמטיקה וכמעט התעלם מיתר התעודה. הוא העיר איזו הערה, חצי בצחוק וחצי ברצינות, על המתמטיקה. וראיתי שהילד נעלב ונפגע. הילד במצבו הרגיש והחשוף לא יודע לקרוא הערות בשני מובנים – משהו כל כך ישיר שנאמר בצחוק. הוא התייחס במלוא הרצינות לדבריו של אביו, ואני חשבתי לעצמי שזו בדיוק הייתה מאותן ההערות שיוצרות את התהום בין בנים לאבות שלהם וכמה חבל שזה קורה. מדוע גברים עושים זאת? למה במקום להגיד משהו ברצינות (או פשוט לא להגיד) משתמשים במעין סרקזם או ציניות שלמעשה אומרת את הדבר שרצינו להגיד ובאותו הזמן גם מבטלת אותו? מה שבטוח הוא שאת הילדים זה די מבלבל והם נוטים להתייחס ברצינות גמורה למה שאמרנו…

גם לי יש בן. קוראים לו "שליו" והוא בן שנה וחצי עוד מעט. אני מקווה מאוד שאני אשכיל לראות את היופי ואת הדברים הטובים והחיוביים שבו ולחזקם ובעיקר אני רוצה להיות מסוגל לומר דברים באופן חד משמעי וברור כך שהוא יוכל להבין למה התכוונתי ויוכל גם להכיל את הדבר בצורה שמקדמת אותו ולא פוגעת בו. וכמובן כגבר, מוכן ללמוד לא להסתתר מאחורי מסכת ההומור הציני והסרקסטי, אלא פשוט להגיד באופן ישיר וברור את מה שאני מרגיש