הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

23 דצמבר, 2013 פורסם ב מה בקמפוס, מל"ח חולמים חינוך
אין תגובות

צנחן, עובד ברפת, איש חינוך

אסי היקינד, סטודנט שנה א', מסלול מל"ח |

אסי תמונה

אסי היקינד ואשתו

שמי אסי, נולדתי בכפר ביאליק (לא, לא קריית ביאליק). כפר ביאליק הוא מושב חקלאי קטן בלב הקריות, שם גרתי עם הורי ואחי כמשפחה הדתית היחידה בכפר. אבי הוא חקלאי (מגדל בעיקר חזרת ודלעת) ואימי אשת חינוך שביצעה במשך השנים מגוון רחב של תפקידים.

עם סיום לימודי בתיכון למדתי כשנה וחצי במכינה קדם צבאית בבית רימון ולאחר מכן התגייסתי כלוחם ליחידת 'עורב' של חטיבת הצנחנים. שירתי בצבא כשבע וחצי שנים רובם כקצין מודיעין במספר יחידות.

עם סיום שירותי הצבאי (שהיה מוצלח ומאתגר מאוד), עברנו, אשתי ואני, לגור בקיבוץ עין הנצי"ב מתוך ראיה כי אנו רוצים לגור במקום קהילתי שיאפשר סביבה נוחה לגידול ילדים (מאז שעברנו הצטרף למשפחתנו הקטנה בננו – הראל).

לאחר השחרור, התחלתי לעבוד ברפת של הקיבוץ אך לאחר מספר חודשים הבנתי ש'זה לא זה'. קשה היה לי לעבוד ולהשקיע רק על מנת לקבל משכורת. עשיתי 'חושבים' עם עצמי, והגעתי למסקנה כי אני צריך למצוא לעצמי עבודה שחוץ מן השכר הכספי – אמצא בה גם שכר לנפש. החיפוש של עבודה שכזו לא היה קשה והגעתי למסקנה כי החינוך הוא הביטחון של המחר, חינוך ולאו דווקא לימוד, ולכן בחרתי כנקודת מוצא במסע, ללמוד חינוך בלתי פורמלי.

נרשמתי למסלול מל"ח ואני לומד גם לתואר ראשון בלימודי ארץ ישראל.

במקביל ללימודי, אני מדריך את נוער הקיבוץ בגילאי ז' עד ט'.

העבודה מאתגרת, בין היתר, בגלל ההבדלים בין ילדי כיתות ז' לילדי כיתות ט', העבודה מול הורים (שהם חברינו ביום-יום) והלחץ של שילוב העבודה – הלימודים – ההורות וכו' וכו'…

מהניסיון הקצר שרכשתי עד כה בתחום, הגעתי להבנה שמלווה אותי (אולי היא לא חדשה לחלקכם אבל עבורי היא סוג של פנס לדרך): גם נוער שנחשב איכותי ומוגן הוא נוער מועד לסיכון, בעיקר בשל הרשתות החברתיות והשעבוד לטכנולוגיה.

ה'אני מאמין' שלי, שאותו אני ממשיך לעצב במשך המסע, כולל בתוכו מספר עקרונות:

מיצוי עצמי (בכל תחומי החיים).

"חנוך לנער על פי דרכו".

התערות בני נוער עם אלו השונים מהם (דתיים – חילונים, קיבוצניקים – עירוניים)

עשייה וחוויה – מעצביי אישיות.

חלומי הוא להצליח לשנות ולהשפיע ב'שדה החינוכי' – חברתי. בתחילת הדרך – שינוי בחלקת השדה שלי ובעתיד על שטחים נרחבים יותר.

אם הצלחתם להחזיק מעמד עד כאן, אז תתאפקו, עוד פסקה קטנה…

אנצל את הבמה שניתנה לי כדי לספר פרט נוסף ומשמעותי בחיי והוא עמותה שהקמנו אשתי ואני כשהגענו לקיבוץ. העמותה נקראת 'גמ"ח המעיינות' והיא מחלקת מידי שבוע מזון יבש (ירקות, מוצרי חלב ומוצרי בסיס כמו שמן, סוכר, אורז וכו') לכמה עשרות משפחות, בבית שאן והסביבה. כל הפעילות נעשית בהתנדבות והיא כוללת עשרות מתנדבים (שהצלחנו לרתום ל'משימה'). המתנדבים מסייעים בתרומה, באריזה, ובחלוקת המנות.

אם ישנם קוראים (בטח ובטח כאלו שגרים באזור) שמוכנים לסייע באיזשהו אופן (תרומה / אריזה / חלוקה ועוד…) אשמח שיפנו אליי ויציעו את עזרתם…

זהו… שתהיה שנת לימודים מעשירה לכולנו, כזו שמשלבת בה עשייה חינוכית-חברתית משמעותית.

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>