אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

מאת: אבנר מיכאלי |

בזמן האחרון כולם מדברים על מעמד הביניים. אני ממעמד הביניים, לכן אם מישהו רוצה לפגוש אחד כזה שלחו אותו אלי. יש לי אישה קרייריסטית (עובדת סוציאלית), שתי בנות מדהימות, חנייה צמודה לבניין בקומה שנייה, המשקיף לאזור ירוק בשרון שעוד לא אוכלס כולו. עבודה קבועה, חתול שמשיר שיער בכל הבית. אני מנסה לאכול בריא ומכין לבד את האוכל, אצלי תמיד אפשר למצוא במקרר את פירות העונה, שהן החטיף המועדף בבית.

כשהרגשתי שהבסיס שלי מספיק איתן מבחינה מנטלית, החלטתי לקראת גיל ארבעים, שראוי שאת חדר העבודה שלי יקשט תואר רשמי, A.B, D.E.B, כזה שההורים הפולנים שלי יהיו מרוצים ממנו ואולי גם לי זה יוסיף כמה שקלים מאוד נחוצים למשכורת. מכיוון שעיסוקי בשנים האחרונות הוא בחינוך המיוחד, סביבה חינוכית כמו אורנים נראתה סבירה פלוס.

הכל יודעים, שחינוך עושים בשביל הנשמה ולא בשביל לקרב את הפנסיה, לכן יש צורך במלגה, שתתמוך בסך ההוצאות הגדול. משרד החינוך מעניק החזרי לימודים עד 90% משכר הלימוד ולי זה נראה כמו כפפה ליד. אני עובד כבר שבע שנים בחינוך, ודאי ישמחו לעזור לי להתמקצע ויתמכו בי כלכלית. מילאתי טפסים, צילמתי תעודות, הוספתי תמונת פספורט ושלחתי. כשהתשובה בוששה לבוא ואשתי לחצה שאבדוק מה קורה, כי בבנק שואלים איך אנחנו רוצים לסגור את המינוס, התקשרתי לפקידה, שאמרה לי, שאני לא מורה, כלומר לא רשום ככזה, לכן לא אוכל לקבל עזרה. ניסיתי להסביר לה, שכבר שבע שנים, אני יום יום עם התלמידים, אך היא הייתה נחרצת. בניין הקלפים עמד להתמוטט, הכסף שבניתי עליו שיעזור לי – לא יגיע, בשביל משרד החינוך אני שקוף. ככה זה בהפרטה, אפשר למצוא כל מיני קטגוריות שבהם תרגיש עם ותישאר בלי.

אני לא מרים ידיים כל כך מהר, לכן מבעוד מועד הגשתי מספר בקשות למלגה. גם ניגשתי לדיקן הסטודנטים במכללה, כדי לבדוק אולי במקרה יש איזו מלגה שאוכל לשרוד איתה את ארבע השנים, בהן אמשיך לשלם משכנתה (שללא ההורים לא הייתי לוקח אותה) וארנונה, ואוכל להמשיך לשלוח את בנותיי לגנים ולחוג הבלט, ואמשיך למלא דלק ברכב ואדאג שבמקרר תמיד יהיה אוכל. מהפגישה אצלו קיבלתי את החותמת על היותי זן אציל, איכותי ומרופד, לכן איני ראוי למלגה, או כמו שהוא אמר/שאל כשנכנסתי "אתה ממוצא מזרחי/אתיופי/פרסי ו/או כורדי? עלית לארץ? אתה חייל משוחרר? קיבוצניק? (לשעבר…), במצוקה כלכלית? (אף אחד לא יאמין לך שאתה במצוקה, כשיש לך שני רכבים, משכנתה באזור מתפתח, ושתי משכורות קבועות) בן מושבים? חי באזור ספר? נכה צה"ל? או אפילו פעולות איבה תופס, מתחת ל'שלושים'? בן מיעוטים?" ניסה הדיקן בתחושה לא נוחה. התשובה הייתה נחרצת וחד משמעית לכל שאלותיו; "לא" אמרתי בעודי בולע רוק, אני לא אף אחד מאלה לחשתי לדיקן. אם כך הוא סיכם, "אין משהו שמתאים לך".

יצאתי בראש שפוף ומוסר השכל מאוד כואב, אם אתה מעל גיל שלושים, בריא, אשכנזי, יש לך משכנתה ואתה נשוי פלוס שתיים. אתה לא צריך עזרה.  בדיוק כמו ריקי כהן מחדרה.