אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

המפגש נועד עבור סטודנטים מהחוג לספרות, אלא שהגיעו אליו סטודנטים ומרצים מכל החוגים. במהלך המפגש תיאר שלו, המתגורר באלוני אבא, את תהליך הכתיבה שלו

בבוקר סגרירי שלפני הסערה הגדולה הגיע הסופר מאיר שלו, יליד נהלל, לפגוש את הסטודנטים במכללה האקדמית אורנים. את האולם גדשו המונים, הרבה מעבר לתלמידי החוג לספרות, שזה היה מפגש חובה עבורם, ובין השאר הגיעו סטודנטים מכל הפקולטות, מרצים, עובדי סגל ואורחים.

שלו, חמוש במעיל כבד, שהגיע מביתו במושב אלוני אבא הסמוך למכללה, התבקש לשוחח עם הסטודנטים על ספרו "שתיים דובים" ועל עבודת הסופר בכלל. את המפגש הנחתה ראש החוג לספרות, ד"ר איילת שמיר, בעצמה סופרת, ששאלה בתחילה את הסופר הנודע האם הוא קנאי לשפה העברית. שלו ענה בתשובתו: "אני בהחלט קנאי לשפה העברית, אבל אני לא נוהג לתקן אנשים. אתקן רק אם יעשו טעות איומה. עברית היא שפה שמתפתחת כל הזמן וקל לדבר בה בשגיאות. גם אני עושה שגיאות. מה שבאמת חשוב לי זה שהשפה תהיה עשירה".

בהמשך, כשתיאר את תהליך העבודה על הספר "שתיים דובים", אמר שלו שאת הרוצח עשה בדמותו. "הרוצח נראה בדיוק כמוני. נמוך, עם מגבעת קש, כמו זו שאני חובש בקיץ, קרח, עם משקפיים. ככה אני משעשע את עצמי בכתיבה", הוא הסביר.

באשר לרותה, גיבורת הספר, סיפר שכתב את דמותה במשך שנה וחצי, אך לא יכול היה להתקדם בכתיבה משום שלא הצליח למצוא את העברית של רותה, ורק כשמצא את שפתה הייחודית, יכול היה להמשיך לכתוב. "רותה? הייתי שמח להכיר אותה, אבל לא הייתי מסוגל לחיות איתה", אמר.

שלו סיפר כי במהלך הכתיבה ביקש בנו בן ה-29 לקרוא את 50 העמודים הראשונים. "נתתי לו את הטיוטה והוא אמר: 'איזה חופרת רותה'. העורך שלי בן ה-85 אמר אותו דבר, רק בשפתו: 'רותה מרבה להג'. אז הפחתתי ואירגנתי מחדש את הכתוב".

כאשר שאלה שמיר את שלו איך הוא מפריד בין כתיבה עיתונאית לכתיבה ספרותית, הוא ענה: "זה כמו שתשאלי איך אני מפריד בין סלט ומרק. לא מפרידים".

באשר לספרי ילדים אמר שלו: "אם אתה סופר רציני, בחו"ל המו"ל שלך ימליץ לך לא להוציא ספר ילדים. זו טעות בעיניי, כי ספר ילדים גורם לי התרגשות יותר מכל הרומנים והספרים שקראתי. אף ספר של מבוגרים לא פעל עלי כמו הספרים שקראתי בילדותי, כמו 'הרוח בערבי הנחל', או ספרים של אריך קסטנר ומרק טוויין. אבל נכון שספר ילדים לא גורם ייסורים כמו ספר למבוגרים".

לגבי הספר "הכינה נחמה" גילה שלו: "כתבתי אותו כשסירקתי את הבת שלי במסרק צפוף, ומרב שיעמום המצאתי סיפורים. אמרתי לה: 'תארי לך שהכינים שלך יעברו לראש שלי וכשאני אראיין בטלוויזיה, הכינים יעשו תוכנית ראיונות בטלוויזיה של הכינים'. מכאן הכל התחיל".

כמו כן השווה שלו בין עבודת הסופר ועבודת החקלאי: "אני מנהל אורח חיים כמו של חקלאי בנהלל. החקלאי קם ב-4:30 לחליבה, וגם אני קם מוקדם, אבל לחליבה מסוג אחר. אני כותב עד הצהריים, אוכל, מנמנם ואחר כך שוב עובד שעתיים".

הסטודנטים הרבים במפגש עם מאיר שלו.צילום: רוית להב