אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

איילה ואימה, כשעלו ארצה.

איילה סמואל הפיקה סרט על אימה, על השתלבותה בישראל ועל השילוב בין המסורת שהמשפחה הביאה לבין התרבות הישראלית

איילה סמואל הפיקה סרט במסגרת הקורס "סדרת סרטים קצרים לאינטרנט" בשיתוף עם ארגש מקוריה, הנקרא "אני המסורת ואמי". איילה היא בת עשרים ושש מקרית ים, לומדת חינוך והוראה לעל יסודי בחוגים חח"ק (חינוך חברתי קהילתי) ותקשורת שנה ד'.

ספרי בקצרה על מה הסרט שלך.

"הסרט מספר על אימא שלי ועל שילוב המסורת האתיופית יחד עם התרבות הישראלית. נראה כי אין כיום מספיק במה ומספיק חשיפה לתרבות המסורתית של יהודי אתיופיה וכי החברה הישראלית איננה חשופה מספיק לתרבות המסורתית. עלינו להבין כי ישנה תרבות מסורתית שיהודי אתיופיה דבקים ואינם מרפים ממנה על מנת שהיא תעבור מדור לדור. יש חשיבות גדולה לחשיפת המסורת  לקהל אחר מכיוון שהיא מהווה חלק מרכזי בקרב חיי הקהילה האתיופית".

מדוע בחרת דווקא את הנושא הזה?

"בחרתי בנושא זה מכיוון ששמעתי פעמים רבות את סיפור עלייתם של הורי שעלו מאתיופיה. אימא שלי שמביאה יחד עמה את המסורת התרבותית ואף מקפידה במלוא הדרה על כל המנהגים הנהוגים במסורת, על מנת שאנו ילדיה נוכל לשמר את המסורת הלאה עבור הדור הבא - ילדנו ונכדנו. כמו כן, כיום יש תחושה כי הנראות של יהודי אתיופיה וכן המסורת והמנהגים שבה אינם נראים, אינם מוצגים בכלי התקשורת ואינם ידועים דיים בקרב החברה הישראלית. לפיכך, אם יש לי את היכולת לחשוף בפני כלל הציבור את המסורת של יהודי אתיופיה אזי, יש מקום ללמוד מכך".

איך היה עבורך תהליך הפקת הסרט?

"תהליך הפקת הסרט היה רווי צילומים וימים מאחורי עדשת מצלמת הווידאו ובילוי בחדר עריכה. בתחילה היה לי מאוד קשה לחשוף את משפחתי ובעצם להביא לכך שהם יככבו בסרט. הייתה לי התלבטות לא פשוטה עם התהליך אך המטרה הייתה נעלה מכך, ההיכרות של הקהל עם תרבותה של העדה האתיופית וכן על ההיכרות הראשונית בחיי משפחתי. כמו כן, היה לי מאוד מרתק לצלם את המשפחה ולראות אותם ואת התנהלותם בבית מהצד השני של המצלמה. זה העניק לי זמן היכרות עם הצילומים והמפגש עימם היה מעניין ומסקרן לא פחות מכיוון שאז נוכחתי לראות כי הצילום הינו עבודה הדורשת דייקנות וזמן לא מועט על מנת להגיע לתוצר הנכון בסופו של דבר. כמו כן היה לא פשוט למצוא זמן פנוי בו ניתן לצלם כראוי ולא בלחץ, בזמן מתאים".

אילו קשיים גילית במהלך הפקת הסרט?

"במהלך הסרט היו לי כמה התלבטויות קשות כמו 'מי יככב בסרט?' ו'האם המשפחה תסכים להשתתף בסרט, למרות החשיפה?'. כמו כן, הצילומים דרשו ממני ומשותפתי לסרט ארגש, כמה ימי צילום רצופים כדי להגיע לתוצאה מדויקת של התכנים שאנו מעוניינת להעביר מתוך הסרט, ולכן היינו צריכות לצלם מספר פעמים על מנת לקבל תמונה אותנטית של המשפחה. כמו כן, היה צורך להביא תמונות של המשפחה שלי, לכן היה עליי 'לפשפש' באלבום התמונות יחד עם הוריי ולראות האם יש זיכרונות מעברם הרחוק, מהתקופה שלפני הגעתם לארץ וכן מהתקופה שלאחר מכן. החיפוש באלבומים היה כדי  לספר את הסיפור בפשטות, גם דרך התמונות, ולכן היה צורך לפשפש בעבר הרחוק של הוריי ולחפש תמונות שלהם ושל אחיי ואחיותיי".

ספרי חוויה שהייתה לך מערב הקרנת הסרטים?

"ערב ההקרנה היה מרגש עבורי מכיוון שזו הייתה הזדמנות בעצם להכיר לצופים ולאנשים שאני מכירה את הסיפור האישי שלי ושל משפחתי על התרבות המסורתית בשילוב עם התרבות הישראלית. הדבר הראשון שזכור לי הוא ההוקרה על הערב ומחיאות הכפיים שהיו בעת שהסרט הוקרן וכאשר הסתיים. הייתה תחושה מעולה, היו לי פרפרים בבטן מלווים יחד עם חששות בנוגע לתגובות שיהיו על הסרט. אך ההתרגשות הייתה חזקה מנשוא ואדרנלין זרם בכל עורקי הגוף"

אילו תגובות קיבלת על הסרט?

"אחת התגובות שחזרו על עצמן היו שהסרט הוא מרגש ויפה, המסורת יפה, משקף סיפור אותנטי של המשפחה וכן על המסע שעשו הוריי ברגל מסודאן לאתיופיה ומשם הגיעו לארץ ישראל. כמו כן, היו הרבה שהתייחסו לשילוב המדהים של המסורת עם המודרניזציה, תרבות אתיופית ישראלית. הם שאלו אותי: "האם אני אמשיך את המסורת של טקס הכנת הקפה גם שלוש פעמים ביום" ואני אמרתי שאני בעזרת ה' אמשיך אך, לא שלוש פעמים ביום כמיטב המסורת אלא פעם אחת ביום וכאשר יגיעו אורחים לבית".

איזה מסר רצית להעביר באמצעות הסרט?

"מסר חשוב ועיקרי שחשוב לי להעביר לצופים הוא שימור המסורת האתיופית יחד עם התרבות הישראלית. כיום אין מספיק במה או חשיפה לתרבות או ליצירה של התרבות האתיופית והיא עשירה במגוון רחב של תרבות, יצירה, ומנהגים. על כן יש חשיבות רבה לשמר אותה במיוחד בקרב הצעירים הנוטים לשאול את עצמם עד כמה אנו מסוגלים לשמר את המסורת, או אלו שאינם מכירים מספיק בנוגע למסורת האתיופית. מכיוון שייצוג העדה האתיופית אינו ניכר דיו בתעשיית הטלוויזיה ואף, אינו זוכה לפרסום מעמיק ועשיר ולא לייצוג הולם, ישנה חשיבות רבה עבורנו הצעירים לחשוף בקרב הקהל הצעיר את התרבות, המסורת האותנטית המכילה בתוכה מגוון רחב של מנהגים, מאכלים, מוסיקה ועוד".