אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

מאת: אוריין מלכה |

בשנתי הראשונה במכללת אורנים, השתתפתי בקורס 'פיתוח מנהיגות בהיבט בינלאומי'. במהלך הקורס נגענו במספר נושאים הקשורים לזהות, למנהיגות ציבורית ולמושג 'ישראליות'. בתחילת הקורס נשאלו השאלות: מהי זהות? האם אנחנו בכלל יודעים מי אנחנו באמת? מהי הזהות שלנו? מהי בכלל ההגדרה של זהות? למה חשוב לאנשים להגדיר את עצמם? האם אני מסוגל לקבל זהות שונה משל עצמי? ועוד שאלות רבות אחרות.

הפעילויות הרבות והדיונים הרבים שהיו במהלך השנה הצליחו לגרום בלבול רב. העלינו שאלות רבות באשר לעובדה שאנשים רבים משייכים עצמם לקבוצות זהות שונות. כך למשל רבים משייכים עצמם לקבוצת היהדות, כשלעתים רבות  הם מודעים לעובדה ששייכות זו רצופת קשיים ומגבלות. השיוך הוא לקבוצות זהויות נוספות כגון זהות חברתית, זהות אישית, זהות משפחתית וכדומה. כל אלו גרמו לי לערער בשאלה 'למה בכלל עלי להגדיר את זהותי בציבור?'

שיא הבלבול היה בצפייה בסרט 'כיפה שקופה', סרט העוסק בשינויים שחלו בהגדרת הזהויות הדתיות והחילוניות בחברה הישראלית בעשור האחרון. הסרט בוחן את התופעה האופיינית בשנים האחרונות, תופעת טשטוש גבולות מסוים בין דתיים לחילוניים. בסרט מוצגים שני אנשים המנסים לבחון את שורשי התופעה ומנסים להבין אם היא נעוצה בתהליך שאותו הם מכנים פוסט-מודרניזם של הדת, או שמא יש כאן מעין אימוץ של מודל שקיים ואופיין בעבר.

במהלך הצפייה בסרט ניתן היה לראות כי מתחילה להתעורר תופעה בה אנשים מאוד רוחניים, שמחוברים בצורה מאוד עמוקה לכל הקשור לדת וליהדות, הופכים להיות סמויים לחלוטין. אם תעבור לידם ברחוב, לעולם לא תצליח לזהות שאדם זה מניח תפילין כל בוקר או ממלמל בשקט תפילה לפני שהוא מכניס משהו לפה. אנשים אלה מנסים לשמור על פרטיותם. הם פוחדים להיות מקוטלגים לזרם שאינם רוצים להשתייך אליו (על פי ההגדרה של כולם). הסרט גרם לי לחקור את מורכבותו ואת תרומתו של המושג 'זהות' להבנת האדם, התנהגויותיו ויצירותיו .

בעקבות השיחות הקבוצתיות, הדיונים הרבים גיליתי שהזהות היהודית היא רכיב אחד מיני רבים בזהותו האישית של כל אחד ואחת מאיתנו. גיליתי כי הזהות היהודית של היחיד היא תופעה נפשית, סובייקטיבית לחלוטין, שבה יכול להיות כל אדם בעל זהות יהודית, חזקה אפילו, גם אם החברה אינה מכירה בו ככזה, ומנגד הוא גם יכול להיות שלא בעל זהות יהודית גם אם החברה מכירה בו ככזה.

לואיג'י פיראנדלו אמר פעם: "כיוון שבפנימיות האדם קיימת זהות שונה, מנוגת לעתים רבות לזו שהוא מגלה כלפי חוץ, אין דבר שהוא בבחינת אמת. האמת חלה על הים, על ההר, על הסלע- אך האדם לובש תמיד מסכה".

אם אתייחס לציטוט זה בהחלט אוכל לומר שהשאלות הרבות שבהן דנו הובילו אותי תמיד לנקודה שאין לה מוצא, והיא התהייה האם אני צריכה להתייחס ולהגדיר את הזהות היהודית שלי כפי שמגדירים אותה בתנ"ך למשל או כפי שאנשים אחרים מגדירים אותה, או שמא כפי שאני רוצה להגדיר אותה?