אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

יוסי ניסים, מנהל המעונות במכללת אורנים וסטודנט שנה ד' למקרא ולאמנות במסלול רב תחומי

יוסי ניסים

גיליתי את האור שיוצא מיוסי ניסים בזכות נורת הפלורסנט שנשרפה בחדרי, במעונות. זה היה יום חמישי, רגע לפני סוף-השבוע, כמעט כולם הלכו ולא היה עם מי לדבר. נזכרתי להודיע ליוסי על הנורה השרופה חצי שעה לפני שהוא מסיים את יום עבודתו ונוסע הביתה. כבר השלמתי עם העובדה שכנראה בסוף השבוע הזה השמש באמת תבדיל בין יום ללילה. מישהו דופק בדלת. זה  איש תחזוקה שיוסי שלח, בשבע בערב, שעה שבה אפשר סוף סוף לשבת רגל על רגל ולהירגע מהשבוע שחלף. אבל הוא דאג שיהיה לי אור.

יוסי ניסים הוא אולי האיש הכי נעים שתפגשו כאן באורנים. הוא התחיל, כמו שאומרים, 'מלמטה' – בתור איש תחזוקה, כשאמו הייתה טבחית במכללה. עוד מתפקידו הראשון זכה לשבחים ממנהליו וקוּדם להיות מנהל המעונות. כבר שבע שנים שהוא בתפקיד, וארבע-עשרה שנים שהוא כאן באורנים, מכיר כל פינה, כל חדר וכל רהיט, זוכר בעל פה את כמות הבניינים, הקומות, החדרים והדיירים שיש ברשותו. "כרגע 240 בערך, בדיוק – 234. חדרים יש 107. קומות? 4, 4, 2, 2 ו-2, 8 ו-6, 14", הוא מדקלם מספרים בלי להתבלבל. "אני פה שבע שנים, אני יודע את תעודת הזהות שלך אפילו".

לרוב תמצאו אותו מחויך, מהסיבה הפשוטה אך כזו שאינה  מובנת מאליה,שאיפתו של כל אדם – אהבת המקצוע. אי אפשר לפספס את העובדה שהוא מרגיש מסור ומחויב לרווחת הסטודנטים שגרים כאן. "העליתי את הכל על תוכנות אקסל, בלי שום תוכנה ממוחשבת שקנו לי. שיניתי הכל – מהריהוט שיש בחדר ועד למזגנים וכל דבר שאפשר. עד לפני שש שנים לאנשים לא היו מקררים בחדרים, המיטות היו עם שפיצים ודיקט, ממש כמו של הצבא, והמזרנים היו מאוד דקים." גם החוגים וחדר הכושר הם יוזמה שלו, ללא סיוע כספי מאורנים, הכל מתרומות.

את הדאגה הכי קל לראות דרך השינויים הגדולים האלו שחולל, אך יש גם דברים נסתרים, כאלו שלא ניתן לזהות במבט. "מספיקות לי חמש דקות ואני רואה מי יושב לידי", הוא מעיד על עצמו, ולכן שיבוצים של סטודנטים משנה ראשונה, שאותם הוא לא מכיר ולא רואה, מכבידים עליו יותר, וכשיש חוסר שביעות רצון הדבר קשה לו במיוחד. ואם חשבתם שבמהלך השנה הכל רגוע, כי בכל זאת – מכללה לחינוך, אז טעיתם. היו גם מקרים של הרחקות והשעיות: "סטודנטים שמרעישים או מריבה בין שתי בנות, אותן הייתי צריך להרחיק, מריבה בין שני בחורים ששתו בלילה ושברו ציוד. את שני הבנים האלה הייתי צריך להשעות, למרות שהם גרים מרחק מאוד גדול מאורנים, כשהושעו ראיתי אותם ישנים במכוניות שלהם מחוץ למכללה כי לא היה להם איפה לגור. זה קשה", הוא אומר, כמעט בהתנצלות, "אבל צריך לעשות את העבודה הזאת."

בין המקרים יוצאי הדופן שיוסי נתקל בהם כאן, היה ניסיון התאבדות של סטודנטית שאיימה לקפוץ מאחד הבניינים; שילוב מוצלח בין שני דיירים נוחרים שהפריעו כל אחד לשכנו ואפילו שתי חתונות – הראשונה שייכת לדיירת שהתעקשה להתגורר עם שותף זכר: "שאלתי אותה מה היא מחפשת בגבר ושידכתי לה מישהו. אחרי חודשיים הם הפכו לזוג ואחרי שנה וקצת הם התחתנו". השנייה הייתה סטודנטית חסרת אמצעים ובודדה בישראל, שלה עזר לגייס תרומות ולהפיק אירוע שלם ממש כאן בתוך המכללה. אכן בחור לתפארת.

אם לא מספיקה כל העבודה הזו, יוסי הוא גם סטודנט שנה ד' למקרא ולאמנות במסלול הרב תחומי וחי חיי משפחה הכוללים גם הצלחה אחת קטנה, בת שלוש, העונה לשם תמר. ואם אתם דיירי המעונות בטח הכרתם את לולה, התוכית שלו שמפצחת גרעינים בפינה במשרד, ושדבריו עליה מסכמים את כל האנושיות שגם ככה פורצת ממנו ביומיום: "הגעתי למצב שאני יותר בעבודה מאשר בבית וסתם משעמם לה שם, אז החלטתי להביא אותה לפה. גם לה יותר קל לפי דעתי, אני מרגיש, שם היא הייתה יותר כבויה."

יוסי הוא ההוכחה לכך שיש עוד אנשים שעושים מעבר, שאכפת להם קצת יותר. "אם שואלים ואכפתיים אז אפשר לפתור כל בעיה", אומר לי בזמן שהוא עונה למיילים ומקבל שיחת טלפון, ואני מפנה את הכיסא למישהי שכבר ממתינה לו מחוץ למשרד.