אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

מאת: מורן סרוסי ושירי מנשה |

וכמובן שגם הצטלמנו. צילום: שירי מנשה.

היא לא עלתה על הבמה באיחור של שעה ולא עשתה תנועות שפתיים עם פלייבק, אבל היא בהחלט משהו טוב שקרה לישראל בשנים האחרונות וגם לנו באופן אישי

בתיאוריה, זה נקרא הרצאה, אבל כשצופית גרנט עולה על הבמה זה מופע יחיד. כי היא עושה הכל – מספרת סיפור עצוב, ואז סיפור מצחיק, מחקה דמויות מחייה, מחקה את ההליכה הרעועה שלה עצמה כשהיא על עקבים, קופצת, צועקת, לוחשת וכמעט לא עוצרת כדי לנשום. משהו בה קצת מזכיר את חנה לסלאו או את ציפי שביט, ולמרות זאת היא לא דומה לשום דבר אחר.

גרנט היא מעצמה שלמה בגוף אחד, היא השאירה אותנו מרותקות במשך שעתיים וחצי, מקשיבות לסיפור חיים שבו שמחה מהולה בעצב, קושי תמיד גורר אחריו התגברות ובסופו יש מסר ברור – תהיו עצמכם. תהיו הכי עצמכם שאתם יכולים להיות.

מסע חייה של גרנט לא פשוט. "זה החלק הראשון של הסיפור וכעת אפשר להפסיק לבכות", היא אומרת כשמסיימת לדבר על ילדותה בצל נטישת אמה והתעללויות מיניות. "ברגע זה אנחנו מתחילים לצחוק. רק שנייה, שלוק – אני יכולה?" מכאן ואילך מבינים כמה כוחות נפשיים מחזיקה בתוכה האישה הזו, שביטחון עצמי נוטף ממנה כמו מים. אותה אישה, שלקחה את עצמה למקומות רחוקים, שאף אדם לא ציפה להם, היא הרי הייתה במשך שנים מלכת הפרובוקציה, 'אשתו של…' ועקורה מקרקע יציבה. עכשיו נדמה שגרנט נגעה בכוכבים וחזרה לספר לכולם איך עשתה זאת וכמה שאתם יכולים גם.

ישבנו שם יחד עם עוד כמאתיים צופים, רובם נשים אך ישנו גם מיעוט גברי נוכח. נדמה שמעולם גרנט לא הייתה כזאת קונצנזוס. בסוף ההרצאה ניגשות אליה עשרות נשים, מצטלמות, מתרגשות ומשתפות אותה בהערכתן כלפיה – מי היה מאמין?!

יצאנו מההרצאה הזו עם מוטיבציה גדולה לעשות למען האחר, לתקן את העולם ולפעול לטובת האנושות. אך אנחנו יודעות שלמרות שננסה לעשות זאת, לא תהיה אחרת שתעשה את הדברים הללו טוב יותר מאשר צופית.