הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

18 נובמבר, 2013 פורסם ב קולטורה, קולנוע וטלוויזיה
אין תגובות

אסייג לחכמה שתיקה

מאת: שירי מנשה |

שלום אסייג היה רק מרוויח לו היה נשאר עם ה'צחוק מעבודה' שלו. הסדרה החדשה לא עושה עמו חסד

אז הסטנדאפיסט מטירת הכרמל כתב תכנית טלוויזיה. לפי ההתלהבות שלו טרם עלייתה לאוויר, הייתי בטוחה שעומד לצאת משהו גדול. אז הכנתי קפה, לקחתי משהו לנשנש, שיכלתי רגליים והדלקתי את הטלוויזיה. התעוררתי מתישהו בזמן התכניות המשעממות של הלילה. מילא התוכן, אבל אפילו הקפאין לא עזר לי לצלוח את הפרק הראשון עד תומו.

לא שאני חלילה מזלזלת בקורות החיים של אסייג (אחרי הכל, אחרי אמנון לוי והשד העדתי שלו, כולנו נמחא כף בפני מזרחי מהפריפריה שהצליח לטפס למעלה, לפריים-טיים), אבל נראה כאילו הוא השתוקק לספר אוטוביוגרפי. חבל שהוא נטש את הרעיון לטובת תכנית טלוויזיה, כי שם אפשר לעשות חיקויים. הרי "שנות ה-80" כולה נשמעת כמו חיקוי ארוך מדי של מרוקאים כחלק מבדיחה לא מוצלחת במופע סטנד-אפ של אסייג.

התפוח הזה רקוב. יודעים מה? אפילו רקוב היה יותר מתקבל על הדעת. הוא פשוט ריק מתוכן. קליפה דקה של תפוח. רעיון ראשוני שלא התפתח. סקיצה. טיוטה שצולמה והועלתה לאוויר. איך אומרים? פוטנציאל לא ממומש.

עם כל זה, שנות ה-80 פונה לקהל מצומצם וגם עבורו היא מיותרת. אותי היא אמורה להחזיר לעבר שבו לא הייתי קיימת, את חלקכם לתקופה מחייכם שאתם לא זוכרים, ויש מי שדווקא כן היה שם וכן מתחבר לעשור ההוא. בכל מקרה, לא משנה בני כמה אתם, כדי להתחבר אליו שוב אפשר פשוט לצפות ב"סלאח שבאתי" או ב"משפחת צנעני" או ב"קרובים קרובים" או ב"שכנים" או… הבנתם את העיקרון. אנחנו כבר לא צריכים חיקויים של מזרחיים כדי לדעת שהם היו שם. בעיקר לא עכשיו, אחרי ההצפה של אמנון לוי. אפשר לומר שמעבר לכתיבה חסרת פואנטה, הומור רדוד וזלזול בצופים, אסייג ניכר בכושר תזמון גרוע, כי לכולנו כבר בא להקיא סטראוטיפים.

בקיצור – 1.5 במדד שלי. פירגנתי.

לאתר התכנית: http://reshet.tv/Shows/Shnot_Hashmonim/Video/.aspx?bo=12486

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>