אורנים דוט קום – מגזין האינטרנט של מכללת אורנים

תלמידים בביקור באושוויץ. צילום: שירי מנשה

מאת: נופר חי |

לפני חמש שנים, יצאה לפולין משלחת בית הספר בו למדתי, "תיכון אורט כרמים" בכרמיאל. כשהציגו לי ולכיתתי את המסע, נדהמתי לנוכח הסכום שנדרשו הורי לשלם בעבור המסע ולא העזתי לפנות אליהם ולבקש. 5,000 ש"ח בממוצע, זה הסכום שהורים מוכנים לשלם כיום – ללא ספק רבים מהם בעל כורחם, עבור מסע ילדיהם לפולין. אני לא הייתי מוכנה לבקש סכום כזה מהוריי ולכן לאורך כל החופש הגדול עבדתי בשתי עבודות כדי לצאת למסע לפולין ולהיות כמו כולם.

תכנית המסע לפולין כוללת שלושה שלבים: הכנה לקראת המסע, המסע והשיבה לישראל. הפלא ופלא שלב ההכנה, שהוא תנאי הכרחי ליציאה למסע, עולה כסף שלא כלול במחיר הנסיעה. שלב ההכנה למסע נועד להכין את היוצאים לחוויה הצפויה להם מבחינה קוגניטיבית, רגשית וחברתית. ההכנה הקוגניטיבית כוללת הרצאות של חוקרים, מפגש עם אנשי עדות, מתן ביבליוגרפיה משלימה והעברת סדנאות הקשורות בתכנים; ההכנה הרגשית מכינה את בני הנוער להתמודדות עם החשיפה הרגשית הצפויה להם במסע; וההכנה החברתית מכינה את המשתתפים לקראת שהייה ממושכת בקבוצות מעורבות, הכוללות בני נוער המקיימים אורח חיים שונה ומחזיקים בדעות שונות.

כנערה המצויה בשלבי ההתבגרות הראשוניים, רגע לפני הגיוס, הנסיעה לפולין נחרטה בזיכרוני כחוויה משמעותית שהגעתי אליה בזכות עצמי. לכן אני מאמינה שמסע בגיל ההתבגרות מעניק ערך מוסף למשתתפים בו וכאשר הם חוזרים ארצה, זיקתם לגבי השירות הצבאי משתנה או מתחזקת. בנוסף, כנערים מתבגרים המושפעים מהחומריות שבעולם פתאום מגלים צד נוסף של רוחניות מעבר לחומריות.

מסע זה מלווה אותי עד היום. אני חושבת כי לכל תלמיד ישנה הזכות לקחת חלק במסע לפולין ושהבדלים כלכליים  אינם צריכים לגרום לפער חברתי ותרבותי. לכן המדינה חייבת לדאוג לכך שגם כאלה שלהוריהם אין את הכסף הדרוש למימון המסע, בסופו של דבר כן ייצאו ויחוו את החוויה יוצאת הדופן הזו.