הצטרפו אלינו בפייסבוק

עקבו אחרינו

12 ספטמבר, 2013 פורסם ב זמנים משלנו, כתבות מומלצות
אין תגובות

הגיע הזמן לעסוק בזמן

ד"ר משה שנר, החוג למחשבת ישראל, www.mosheshner.co.il

 

משה שנר

משה שנר

הגיע הזמן לייחד פינה בכתובים לסוגיית הזמן, הזמן בלבושו הישראלי ובזה "היהודי". הדברים שיובאו בפינה זו, הם בחלקם עיבוד של סוגיות שכבר נידונו בכתיבתי ובחלקם תגובה לנושאים שיביא עמו הזמן.

כולנו עושים שימוש בשעון באופן שגרתי בחיי היומיום ומתייחסים ללא הרף לממד הזמן של חיינו. אנו מדברים על "עמידה בלוח זמנים", על גלגולי היממה, חגים ומועדים, עונות השנה, התקדמותם של חיינו מצעירות לבגרות ולזקנה. הזמן הנו גורם מרכזי בחיינו, אולם מהו אותו הזמן? כשאנו מנסים להגדירו אנו מתקשים לעשות זאת – הזמן הנו מושג חיוני לחיינו אולם הוא בעייתי להגדרה.

אנו חיים לכאורה בתודעת זמן ליניארית: המוקדם קודם למאוחר, יום האתמול קדם ליום הנוכחי והיום הנוכחי מקדים את המחר. רגעי הווה זורמים אל העבר, שהולך ונצבר בתודעתנו. אנו מדמיינים רגעי עתיד ואף הם הולכים ומתממשים בהווה שלנו ואחר כך זורמים אל זיכרון עברנו. אולם רגעי העתיד, המצויים במחשבתנו ובדמיוננו, רגעי ההווה בעלי הקיום הרגעי, ורגעי העבר ההולכים ונצברים בזיכרוננו, יש להם קיום מורכב הרבה יותר והם בעלי השפעה מכרעת על זהותנו. בתודעתנו 'עבר' 'הווה' ו-'עתיד' יכולים "לשוחח" זה עם זה ולהשפיע זה על זה.

לכאורה, הזמן יש לו קיום אובייקטיבי – שעונים המכוונים היטב אמורים להראות את אותו הזמן. כדברי קהלת כל הנחלים זורמים אל הים והשמש זורחת כל בקר בלא קשר למצבי רוחנו. בני אדם מכוונים את שעוניהם לאותו "הזמן" כדי לפעול בהתאמה הדדית. במציאות הגלובלית אנו מכוונים את שעונינו לזמנם של אנשים הנמצאים ביבשות רחוקות. אולם עיון נוסף יראה שהזמן, בהיותו שוכן בתודעה האנושית, יש לו קיום סובייקטיבי. אנו חיים תודעה של זמן ותודעה זו מהווה מרכיב יסוד של תרבותנו ושל חיינו הפרטיים והציבוריים. הזמן הנו בעל אופי תרבותי מובהק. האדם אינו חי תודעת זמן אובייקטיבית, ניטראלית לקיומו הפרטי; תודעת זמן שלנו זוכה לעיצוב והבניה ועיצוב זה הנו מיוחד ליחיד ולתרבותו. תרבויות שונות, בתקופות שונות, מעצבות את תודעת הזמן שלהן – מועדי חיים, חגים, מבנה היממה והשבוע – בדרך שונה. עיצוב הזמן יכול להיות בעל משמעות חברתית או פוליטית ואף להביא למחלוקת מרה בין בני האדם. כדי להבין חברה עלינו לפענח את עיצובי הזמן שלה ואת תודעת הזמן שהיא נושאת עמה.

חיי האדם זוכים לפרשנות זמן מגוונת: מהו זמנו של האדם? האם קיים זמן אנושי מעבר לחיים? המקרא אינו מכיר בזמן כזה והוא אינו יודע לומר דבר על מה שהיה טרם לידת האדם ועל מה שיהיה לאחר מותו. ואילו המדרש התלמודי, המאוחר, מרבה לדבר על החיים שלאחר החיים. המקרא מתייחס אל רגעי העבר כרגעים מתים, כאלו שזמנם עבר והם לא ישובו עוד; וכך גם תודעת הזמן המודרנית – מה שהיה היה. ואילו ספרות המדרש רואה בעבר ממד נוכח בהווה וכך גם העתיד. העבר אינו עובר; העתיד כבר ישנו. לחברה היהודית היסטוריה ארוכה של עיצובי זמן. בעתים בהם לא היה לעם היהודי קיום גיאוגרפי משותף נהיה עיצוב הזמן ליסוד הזהות המשותפת והוא זכה לתשומת לב רבה.

מהו הוא עם כן זמנו של האדם? מהם "זמנים יהודיים" ומהם זמנים של תרבויות שכנות לנו? מה מביא הזמן בכנפיו, הן כזמן מעוצב בחגים ובטקסים והן כמאורע חדש, אקטואלי, שטרם זכה לעיצוב תרבותי הוא מאתגר את זהותנו. בכל פעם ייכתבו כאן 500 מילים ואני מקווה שהדברים יזכו לקהל קוראים ער.

השאירו תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים


תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>